רב סרן טל כהן, המשמש כמודיע נפגעים כבר 16 שנה, תיאר בראיון את אחד התפקידים הקשים והרגישים בצה"ל - מסירת הבשורה למשפחות.
לדבריו, גם לאחר שנים בתפקיד, "אין שום דבר שמכין אותך", כאשר בכל קריאה "הנשימה נעתקת, הדופק מואץ מ-0 ל-100".
כהן, נשוי ואב לשישה, מנהל תיכון באזרחות, סיפר כי במהלך תקופות הכוננות הוא זמין למשימה באופן מלא, פיזית ומנטלית. "הידיעה שבכל רגע יכולה להגיע השיחה, ואין לזה חוקים", אמר, ותיאר כיצד גם באמצע שיעור הוא נאלץ לעזוב הכול ולצאת למשימה.
לדבריו, רגע הדפיקה בדלת הוא המורכב ביותר, כשהמציאות שמאחוריה אינה ידועה. "אתה לעולם לא תדע מי מחכה לך, אולי זו רעיה צעירה שהתחתנה לפני כמה חודשים, אולי ילדה בת שבע", אמר, ותיאר מקרה שבו אדם שפתח את הדלת סבר כי מדובר באיסוף תרומות, "הוא לא חשב לרגע שזו הולכת להיות בשורה".
כהן הסביר כי מסירת ההודעה מתבצעת לפי נוסח קבוע ומדויק, שאינו מאפשר סטייה והוסיף כי המשפט נועד להציג את הבשורה בצורה ברורה, למרות הרצון האנושי לרכך אותה.
הוא התייחס גם למתקפת השבעה באוקטובר, אז לדבריו נשברו חלק מהנהלים בשל עומס ההודעות. "לא רק שלא עשינו הודעה אחת בשבועיים, עשיתי גם שלוש הודעות ביום", סיפר, ואף ציין כי נאלץ להודיע גם לאנשים שהכיר באופן אישי.
במהלך הראיון סיפר גם על הרגע שבו קיבל בעצמו בשורה קשה על פציעת בנו בלחימה בעזה. "אתה לא יודע מה אתה הולך לראות", אמר, ותיאר את הנסיעה לבית החולים ואת ההבנה כי המשפחה נכנסת לתהליך שיקום ממושך.
למרות הקשיים, כהן הדגיש כי אינו מתרגל לתפקיד. "ביום שאני ארגיש שזה נסבל, זה יום שאני אניח את המפתחות", אמר, וציין כי ההתמודדות האישית כוללת גם צורך לחזור הביתה ולחבק את משפחתו לאחר כל משימה.