במדינת ישראל, שבה השכול הוא פצע פתוח ומדמם, הטכנולוגיה הרפואית מציעה לעיתים נחמה שנראית כמעט ניסית: האפשרות להעמיד צאצא מאדם שאינו עוד בין החיים.
המקרה של איריס חיים, שבנה יותם ז"ל נהרג באופן טרגי לאחר שנחטף לעזה, עורר גלים של אמפתיה אך גם שאלות הלכתיות ואתיות כבדות משקל.
הרב ליאור שגב ממכון פוע"ה, גוף העומד בחזית השילוב בין רפואה להלכה, מבקש בראיון לערוץ 7 בראש ובראשונה להבהיר את נקודת המוצא לדיון: "כל הנושא הזה צריך לדון, אחד ברגישות, והדבר השני בענווה. באמת שאנחנו עומדים מול הורים שכולים, משפחות שאיבדו את היקרים שלהם שמסרו את נפשם על ארץ ישראל. צריך להרכין את הראש, לבוא לסוגיה הזאת ברגישות ובכבוד הכי משמעותי שיכול להיות".
עם זאת, מאחורי הרגש הגואה מסתתרת מציאות הלכתית מורכבת. השאלה המרכזית היא שאלת ההמשכיות והירושה הרוחנית והביולוגית של אדם שלא השאיר אחריו ילדים. הרב שגב מציין כי אף שהטכנולוגיה חדישה, השורשים לדיון מצויים כבר במקורות. "השאלה הזאת, אומנם בצורה של הטכנולוגיה שמאפשרת לנו כיום כמובן לא קיימת באותה צורה בפוסקים הראשונים, אבל כן השאלות האלה עלו בפני הפוסקים של ייחוס למשל, של אחרי המוות, שאלות שקשורות בייבום למשל, שאלות של ירושה. בהחלט פוסקי הלכה דנו בזה". לדבריו, בעוד שההלכה מברכת על קידמה, עליה להציב מגבלות שיבטיחו כי השימוש בה ייעשה במקום הנכון ובזמן הנכון.
הדיון ההלכתי מתחלק לשני שלבים קריטיים: נטילת הזרע והשימוש בו. כבר בשלב הראשון, המתרחש לעיתים שעות ספורות לאחר המוות, עולה שאלת "כבוד המת". "כבר בנטילה עצמה ישנה שאלה הלכתית שכן יש לנו הלכות שקשורות בכבוד המת. אנחנו לא יכולים לעשות כל דבר בנפטר," מסביר הרב שגב.
המפתח לפתרון, לשיטתו, טמון ברצונו המפורש של האדם בחייו. "כאשר הנפטר, אנחנו יודעים שהוא רצה והוא הסכים לדבר, אז מבחינת נטילת הזרע ונושא כבוד הנפטר, זה הרבה יותר קל הלכתית. לעומת מצב שאנחנו לא יודעים אם הוא רצה פעולה בגופו אחרי שהוא נפטר".
אולם הדרמה האמיתית מתחילה בשלב השני - ההחלטה להפרות ביצית ולהביא ילד לעולם. כאן, השאלות הופכות מאתיקה רפואית לשאלות קיומיות על גורלו של הילד העתידי. "האם נכון להוליד ילדים? האם ילד שבעצם אביו נפטר ויהיה לו דמות אבא, אבל הוא לא בחיים? האם זה נכון שאנחנו נכנסים לזה?" תוהה הרב שגב ומציף את הקושי המובנה ביצירת יתמות לכתחילה.
הוא מצטט משל מצמרר ששמע בעבר: "ילד נולד שלושה קילו, אבל יישא על גביו משא של עשרים טון. זאת שאלה, צריך להעלות את זה, צריך לדבר על זה. הרצון לילדים הוא כל כך אינטואיטיבי ומגיע למקומות עמוקים, אבל צריך גם לשים לב לילד שיוולד".
אחת הסכנות המוסריות שעליהן מצביע הרב שגב היא הפיכת הילד ל"כלי" לשיכוך כאבם של האחרים, במקום להיות תכלית בפני עצמו. "הילד נולד לצורך עצמו. אנחנו חלילה לא רוצים ילד שיוולד לצורך השלמת איזשהו חלל אחר. המקום שהמקום הזה מגיע והשימוש הוא בהחלט סוגיה ודילמה מאוד מורכבת".
במישור המעשי, מדינת ישראל מתנהלת כיום בוואקום חקיקתי בתחום זה. בתי המשפט נסמכים על הנחיות ישנות של היעוץ המשפטי לממשלה, מה שמוביל להחלטות שמשתנות ממקרה למקרה ומייצרות חוסר ודאות למשפחות.
מכון פוע"ה, יחד עם חברת הכנסת מיכל וולדיגר, פועלים להסדרת הנושא בחוק שיעמיד את רצון הנפטר במרכז. "הצעת החוק זה בעצם להסדיר את הנושא הזה על ידי זה שבעצם השימוש בזרע יהיה על פי רצון הנפטר. אדם יהיה אפשרות מסודרת לחתום, הוא ידע על מה הוא חותם, הוא יסכים לדבר הזה והוא ידע את המשמעות".
סוגיה נפיצה נוספת שהחוק מבקש לפתור היא המתח שבין הורי הנפטר לבין בת זוגו. הרב שגב חושף כי בדיוני הכנסת נחשפו למצבים קורעי לב של קונפליקטים משפחתיים. "מה קורה עכשיו? האם אנחנו רוצים להעמיד מצב שבו חלילה ההורים רוצים ילד, ויהיו בקונפליקט עם בת הזוג שאולי לא תרצה? בהצעת החוק הסדרנו את הדבר הזה, והצענו הצעה במצב שבה אדם מתחתן, אז בת הזוג היא זאת שמחליטה, מתוך הבנה שברגע שאדם בנה את משפחתו, בת הזוג היא זאת בעצם שאיתה הוא התכוון לבנות את החיים". המטרה היא למנוע מאבקים משפטיים מכוערים בתוך משפחות שכבר איבדו את היקר להן מכל.
בסופו של יום, מעבר לפלפולים ההלכתיים וסעיפי החוק, ניצבים בני אדם בשיא יגונם. הרב שגב, שפוגש את המשפחות הללו ברגעיהן הקשים ביותר, מעיד על העוצמות ועל הכאב הכפול. "כאשר נפגשתי עם משפחות שכולות בכנסת בדיונים, אני יכול להגיד שאתה רואה את הכאב, אתה רואה את הרצון, אתה גם מבין מאיפה הוא מגיע. הוא מגיע מרצון של המשכיות של חיים".
הרב שגב מסכם בקריאה להסדרה חקיקתית שתשקף את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית, תוך שמירה קפדנית על זכויות הנפטר והילד שעתיד לבוא. "הגיע הזמן להסדיר את הנושא הזה בחוק, בצורה שתענה על זה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ויש לה ערכים יהודיים, וכמובן האפשרות לתת - אבל בצורה מסודרת למי שמעוניין בכך".
המשימה של מכון פוע"ה, לדבריו, היא להמשיך ללוות את המשפחות הללו ברגישות המקסימלית, מתוך הבנה שהחיים הם ערך עליון, אך הם חייבים להיבנות על יסודות של רצון, כבוד ואחריות מוסרית כלפי הדור הבא.