מחברת השיר 'נותנים ידיים' שנועד להוקיר ולהצדיע לנשות המילואימניקים, אך צה"ל הורה להסיר אותו, רחלי מושקוביץ, מתארחת באולפן ערוץ 7 ומספרת על המקום ממנו נולד השיר ועל תחושותיה לנוכח ההחלטה בצה"ל.
"זה היה כואב" אומרת מושקוביץ בהתייחס להחלטה הצה"לית ומוסיפה כי יותר מהכאב הייתה תחושת הפתעה. מדובר בשיר שנכתב לפני כשנתיים וחצי, ממש בתחילת המלחמה, "זו הייתה החוויה האישית-אותנטית שלי כאשת מילואימניק. זה שיר שממש נכתב מהלב", היא מספרת.
לפני מספר חודשים הפיקה הרבנות הצבאית קליפ מיוחד לשיר כאשר כל המשתתפות בו הן נשות מילואים שהצטלמו יחד עם ילדיהן. לקראת חג הפסח האחרון הפיקה הרבנות הצבאית הגדה של פסח בה שולבו טקסטים שתכליתם חיזוק לחיילים ולחיילות ובעמוד האחרון התכוונו לשלב כהוקרה ותודה למשפחות המילואים את שירה של מושקוביץ. הכוונה הזו חוללה את הסערה.
מכרים עידכנו את מושקוביץ בסערה המתחוללת בעקבות הכוונה לפרסם את השיר, שיגרו לה צילומי מסך ובהם תכתובות שנוגעות לדיונים סביב ההחלטה. "הבנתי שאני לא רוצה לדעת מה קורה, אבל גם הבנתי שזה לא עניין אישי. יש כאן סיפור הרבה יותר רחב. זה לא רק הקליפ באופן נקודתי. אם זה היה משהו נקודתי אז לעם ישראל יש דברים הרבה יותר חשובים להתעסק בהם, אבל כאן יש עניין של תודעה, של ניסיון למחוק מאות אלפי נשות מילואים ונשות משרתי קבע והתרומה והמסירות הארוכה שלהן לאורך סבבים ארוכים ומתישים, ובשם מה? בשם טענת שוויון, תואנה שלא אמרנו תודה גם לכל הלוחמות, מה שממש לא סותר. יש המון תודה והערכה אמיתית לחיילות, אבל זה לא סותר".
בהתייחס לטענה לפיה אנו בתקופה שבה לא פוליטקלי קורקט לומר שהגברים לוחמים ומוסרים את הנפש והנשים פועלות בביתן, מעין אמירת 'הנשים למטבח', משיבה מושקוביץ ואומרת: "לתחושתי זה אכן נובע מפחד שאנחנו מחזירים את האישה למחוזות הכביסה והכלים וכאילו זה כל עולמה. אני יכולה להבין מאיפה הפחד שלהם, והייתי עונה להם שאני, ואני בטוחה שגם כל נשות המילואים האחרות, לא חשות שזה מקטין אותנו. אני באופן אישי מנהלת תיאטרון, אישה עצמאית, כותבת, אשת תקשורת ושום דבר מהעיסוק בבית והילדים לא מקטין אותי, אלא להיפך. הוא משמעותי מאוד וחלק מהזהות שלי וממי שאני ומהעשייה שלי. זה דבר שאני גאה בו מאוד ומתמסרת לו באהבה".
לטעמה של מושקוביץ קיימת מאחורי ההחלטה הצה"לית מגמה עמוקה ונסתרת יותר: "בעומק, יש כאן תפיסה של מלחמה. אנחנו כאילו במלחמת מעמדות בין המינים, מי יותר ומי פחות ומי ומה מקבל יותר במה. בתפיסה שלי זה לא עובד ככה. אנחנו לא במלחמה בין המינים. אנחנו בשותפות עמוקה בין המינים", היא אומרת ומבקשת להבהיר את שיתוף הפעולה בין הבעל והאישה בעת מלחמה כשותפות מלאה, ואכן ניהול הבית והדאגה לילדים הם חלק בלתי נפרד מאותה שותפות המאפשרת את המשך המלחמה. "אני לגמרי שותפה במלחמה הזו ולא מרגישה שאני מוקטנת או נחבאת".
עוד תוהה מושקוביץ מי יכול לקבוע שהשיר מקטין את נשות המילואים בעוד הן עצמן מתחברות למילים וחשות את ההיפך, שהשיר מחזק אותן ונותן להן כוח. בדבריה היא מספרת על התגובות החמות שקיבלה על השיר מאז העלתה אותו הרבנות הצבאית לרשת כקליפ
לעומת זאת, מספרת מושקוביץ, מאז התקבלה ההחלטה להסיר את הקליפ היא מקבלת תגובות רבות מאוד של נשות מילואים שנפגעו מהסרת שיר התודה לפועלן האישי, כך גם פנו אליה קצינים בדרגות מג"ד ומח"ט שציינו בפניה שלהם עצמם יש את הכוח להמשיך, אך הם מבקשים לדעת שלנשותיהם יש כוח, ואת זה ביטא השיר. עוד היא מספרת על אנשי מילואים שדקות לפני החג צילמו את עמוד השיר מתוך ההגדה שקיבלו מהרבנות הצבאית ושלחו הביתה לנשותיהם כאות הערכה והוקרה על פועלן כמי שגם תעבורנה את החג לבדן. "מי יכול לקבוע מה מקטין ומה לא, מה נותן כוח ומה לא, ואם קבוצה גדולה שהפכה שקופה אומרת שזה מה שנותן לה כוח מי יקח את זה ויגיד להם שבשם תודעת השוויון זה לא יתן לכם כוח".
"זה כואב, אבל זה לא סיפור אישי ולא סיפור נקודתי. בימים האלה עם ישראל עובר התבררות משמעותית, מי אנחנו, מה פניו של צה"ל, מה התודעה שלנו, מה סולם הערכים שמוביל אותנו, והאירוע עם השיר הוא רק ביטוי קטן להתבררות העצומה שעם ישראל עובר".
ובאשר לעצם ההחלטה להסיר את השיר, אומרת מושקוביץ כי בסופו של יום, מעבר למאבקי הכוחות בתוך הצבא, יתכן ו'מעז יצא מתוק' שכן השיר הופץ ברשת בהיקפים שקיבלו הרבה יותר חשיפה מהמתוכנן. לזאת היא מוסיפה תקווה שהאמירה שהיא מבקשת לבטא תישמע במרחב הישראלי הכללי בלב פתוח יותר, ואת דבריה היא חותמת בדברי תודה לנשות המשרתים במילואים ובקבע, "אולי הקליפ נמחק מהרשת, אבל המסירות שלהן לעם ישראל לא נמחקת מדפי ההיסטוריה".