סיוט חוזר שאינו דמיוני

לכל אחד מאיתנו יש קול קטן שמזכיר לנו את תחושת חוסר האונים בבוקר של השביעי באוקטובר. אמנם לא חסרים לנו חששות במלחמה הנוכחית, אך תארו מצב בו ישראל מתעוררת בבוקר לדיווח על חדירת כוחות חיזבאללה ורצח אזרחים ביישובי הצפון.

מדובר בסיוט חוזר שאינו דמיוני. הזמן שעבר לא מקהה את החשש והטראומה הציבורית חיה ונושמת בתוכנו, במיוחד בעתות חירום.

בחלוף שנתיים וחצי מהשבעה באוקטובר העורף הפך לחזית המלחמה. החברה הישראלית התרגלה למציאות של טילים בליסטיים עתירי חומר נפץ, שהייה במרחבים המוגנים וזירות הרס נרחבות. החוסן הלאומי וההתנהלות האחראית של הציבור מאפשרים לדרג המדיני להמשיך לפעול להשגת יעדי המלחמה: ריסוק של תוכנית הגרעין והתוכנית הבליסטית של איראן ויצירת תנאים שיאפשרו לעם האיראני לקחת את גורלו בידיו. במקביל לכך, חובתו של הדרג המדיני והצבאי להבטיח כי אזרחי ישראל לא ימצאו עצמם שוב חסרי הגנה מוחלטת אל מול גלי מחבלים הבאים לרצוח, לחטוף ולאנוס. על הטבח שהיה בדרום אין מחילה - ועל חזרתו בצפון, חס חלילה, לא תהיה כפרה.

לפי מדד החברה הישראלית של המכון למדיניות העם היהודי ממרץ 2026, רוב הציבור הישראלי תומך בהחלטה לתקוף באיראן ומאמין שהמלחמה צפויה לשנות את המצב במזרח התיכון לטובה לטווח ארוך. עם זאת, ריח העשן ומראות הבתים השרופים ביישובי העוטף עדיין צרוב בזיכרון הלאומי ומשפיע על אמון הציבור בהנהגה הלאומית. לפי המדד הזה יותר ממחצית מאזרחי המדינה עדיין לא סומכים על הממשלה.

סקרים אחרים מראים כי מחצית מהציבור חושש שאירוע דומה לשביעי באוקטובר עלול לקרות שוב בשנים הקרובות. במציאות שברירית שכזו, חדירה של חיזבאללה ליישוב בצפון ופגיעה באזרחים תמוטט את מה שנותר מאמון הציבור בממשלה. אם חס וחלילה התרחיש הזה יתממש, תקום זעקה ציבורית. איך זה קרה לנו שוב? מי נרדם בשמירה? ולמה לא נערכנו כמו שצריך בצפון לתרחיש שכבר התממש בדרום? הכול יתכנס לשאלה אחת: איך לא למדנו. כמו לאחר מלחמת יום הכיפורים, ידונו בקונספציה המדינית, הצבאית והמודיעינית ושוב תעלה דרישה ציבורית לוועדת חקירה במטרה לאתר את האחראים למחדל.

אך הפעם האחראים כולם לא יהיו אחראים רק למחדל החדש. הם יהיו אחראים בראש ובראשונה לכך שלא חקרו באופן עצמאי, נטול פניות ואפקטיבי את סיבות השורש שהובילו לטבח השביעי באוקטובר. בסמוך לתחילת המלחמה, שורד השבי גדי מוזס מניר עוז ואנוכי יזמנו את מתווה מוזס-אבריאל הכולל הצעה למנדט מפורט של ועדת החקירה לטבח השביעי באוקטובר.

היוזמה הציבורית מבקשת להסיט את הדיון מהשאלה מי יחקור, לשאלה מה חייבים לחקור. מטרתה לדון בנושאי החקירה, להפיק את הלקחים ולוודא שטבח השביעי באוקטובר לא יחזור לעולם- בדרום, בצפון, בגבול הירדן, ביהודה ושומרון או ביישובים הסמוכים למרחב התפר.

אמון האזרחים בהנהגה הוא מרכיב מרכזי בחוסן הלאומי של כל מדינה דמוקרטית. כאשר העבר בישראל לא נחקר, הוא ממשיך ללוות את הציבור. הזיכרון הציבורי הופך לעדשה שדרכה נבחן כל מסר המגיע מהדרג המדיני או הצבאי לציבור. כך לדוגמה, ההנחיה להשמיד את הגשרים מעל הליטני, שנומקה בצורך למנוע מעבר של מחבלים וציוד לחימה דרומה אל הגבול עם ישראל מעוררת מיד את חיישני השביעי באוקטובר. גם הודעת דובר צה"ל על חיסול מפקד כוחות רדואן, בשל כך שתכנן פשיטה לגליל, מחזיר את הזיכרון למרכז הבמה.

החשש הוא שמה שלא נחקר בדרום עלול להתפרץ בדרך זו או אחרת בצפון. זוהי מציאות מסוכנת המחייבת הנפת דגל אדום. אם טבח השביעי באוקטובר יהפוך לדפוס פעולה חוזר בזירות נוספות אמון הציבור בממשלה ובצבא יקרוס. זה יהיה הישג משמעותי לחיזבאללה וניצחון אסטרטגי החורג מהמישור הצבאי. האחריות למנוע זאת מוטלת בראש ובראשונה על הדרג המדיני ועל הצבא. אותו קול קטן, שזוכר את תחושת חוסר האונים בבוקר ההוא בשביעי באוקטובר, מזכיר לנו דבר נוסף: הפקת לקחים וחקר האמת הם תנאים הכרחיים להצלחה - בדרום, בצפון, באיראן ובכלל. מי שלא חוקר את העבר מזמין את העתיד.

גיל אבריאל כיהן כיועץ המשפטי של המל"ל במשרד רה"מ ויזם את מתווה מוזס-אבריאל למנדט ועדת חקירה לטבח השביעי באוקטובר. כיום הוא עמית מחקר בכיר ב-JPPI.