יובל מלכא, לשעבר קצין המודיעין של מג"ב, מתארח בפודקאסט "שומר החומות" ומדבר על המחדלים הביטחוניים בירושלים שלדעתו עלולים להוביל לאסון.

עם 30 שנות שירות במשטרה בתפקידי בילוש ומודיעין רגישים וכמי שמכיר כל אבן בסמטאות העיר העתיקה, הוא מגדיר את המציאות בהר הבית כ"אבסורד".

"הר הבית הוא אירוע מורכב", פותח מלכא את דבריו. "לתפעל אותו מצריך מיומנות, רגישות ויכולת הידברות נכונה אל מול האוכלוסייה הערבית, ואל מול הירדנים ושלוחיהם - הוואקף. המערך הביטחוני הוא שלנו, אבל האדמיניסטרציה בידיהם".

מלכא מתאר מציאות שבה המשטרה נאלצת לנהל משא ומתן משפיל על כל פרט טכני. "לא יכול להיות שבמדינת ישראל, בלב ירושלים, יש אקס-טריטוריה. אנחנו היינו צריכים לנהל משא ומתן מול הוואקף כדי שהם יתרצו ויאשרו לנו להציב, על גג נקודת המשטרה בתוך הר הבית, אנטנה של טלוויזיה. זה האבסורד הכי גדול שיכול להיות".

הזלזול בריבונות, לטענתו, הוא שורש הרע שמוביל להתפרצויות אלימות. הוא חוזר לאוקטובר 2000, ימי תחילת האינתיפאדה השנייה, לאירוע שכמעט עלה לו בחייו. בעקבות עלייתו של אריאל שרון להר הבית, החלו מהומות קשות. ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, קיבל החלטה שערורייתית בעיני מלכא - לאפשר ליאסר ערפאת ול"כוח 17" לנהל את הסדר בהר בזמן שהמשטרה נסוגה לסמטאות.

"זו הייתה החלטה הזויה, רעה מאוד, שאין לה שום קשר למציאות" הוא משחזר. מלכא הוצב כמפקד כוח טקטי בנקודת המשטרה בשער האריות. כבר בתדרוך המוקדם בשלוש לפנות בוקר, הוא התריע בפני מפקדיו: "אמרתי, זה לא הגיוני. המתפללים ייצאו זועמים עם מאה אחוזי שנאה למדינת ישראל, ומה הם יראו מולם? נקודת משטרה. הם ישרפו אותה".

תחזיתו התממשה בדיוק מצמרר. עם סיום התפילה, אלפי פורעים הסתערו על הנקודה הקטנה בה היו נצורים 15 לוחמים בלבד. "זרקו לי בקבוק תבערה פנימה שעשה עשן מאוד גדול בתוך החדר, ואז התחילו ליידות אבנים וסלעים. אני יורה גומי, זו הייתה ההנחיה. הייתי היחידי עם גומי, לכולם הייתה אש חיה, אבל היה אסור לפתוח בה אלא אם יש סכנת חיים מיידית".

הדרמה הגיעה לשיאה כשרימון גז נפלט בטעות בתוך החלל הסגור והזעיר. "הרימון פשוט דחק את האוויר החוצה ומצאנו את עצמנו מאבדים הכרה. אנשים פשוט ברחו לקומה העליונה, כולם היו על הרצפה בלי חמצן". מלכא והכוח חולצו ברגע האחרון תחת מטר אש חיה ואבנים, אירוע שנחקק כסמל לחוסר המוכנות של אותם ימים.

כשאנחנו עוברים להווה, מלכא מזהיר שהלקחים לא הופקו ברמה הלאומית. לדבריו, אירועי "שומר החומות" היו צריכים להיות קריאת השכמה שטרם נענתה. "משטרת ישראל היא משטרה קטנה על המשימות שנכפות עליה. היא חייבת להכפיל את כוחה. אם יהיה עוד פעם אירוע כזה, המשטרה לא תצליח להכיל אירועים בקנה מידה שבו כל הערים המעורבות והכפרים יקומו - כולל שימוש בנשק חי".

מלכא חושף את הפער הבלתי נתפס בציוד בין מג"ב לאויב. "בשבעה באוקטובר משטרת ישראל נלחמה עם אקדחים ורובי M16 מול טילים ומטענים. עד היום, הדרג המדיני לא מאפשר למשמר הגבול לקבל ציוד כמו שיש לצה"ל - טילי לאו, רימונים. זו התקלה הכי גדולה שיכולה לקרות. מג"ב צריך להיות מצויד בדיוק כמו פלוגה בצה"ל".

סוגיית הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי מדירה שינה מעיניו. הוא מצביע על צה"ל כמי שכשל בשמירה על מחסניו. "זה לא חוסר יכולת, זה חוסר רצון. הוראות הפתיחה באש בבסיסים הן בדיחה. בשטחי אש בדרום רואים בדואים על טרקטורונים שגונבים ציוד ליד החיילים- ואין להם סמכות ירי".

האיום הממשי והגדול ביותר, לדברי קצין המודיעין לשעבר, אינו חמאס עזה אלא הרשות הפלסטינית. "ארגון הטרור הגדול ביותר הוא הרש"פ. יש להם 60 אלף שוטרים חמושים ומאומנים שמתכוננים לרגע פקודה. ביום שהוא יגיע, אירועי השבעה באוקטובר יחווירו לעומת מה שיקרה מכיוון הרשות".

מלכא מבקר בחריפות את המדיניות שמאפשרת כניסת שב"חים לישראל כ"שסתום לחץ" כלכלי. "השב"כ לפעמים מגיע לאלוף פיקוד ואומר 'צריך לשחרר ונטילציה מהרשות כדי שלא יהיה פיצוץ, אז תנו להם להיכנס'. הצבא מעלים עין. על הפלטפורמה הזו של השב"חים והגנבים ירכבו ארגוני הטרור ביום פקודה".

כדי לפתור את המצב, מלכא מציע תוכנית פעולה. בראש ובראשונה, שינוי דרמטי בהוראות הפתיחה באש ובמעמד המשפטי של הלוחמים. "הממשלה חייבת לקבוע מסמרות: כשאתה במלחמה, הכל מותר. כל מי שחוצה את הגדר לא במעבר רשמי - צריך לקבל כדור בראש".

הוא מוסיף כי יש להחמיר משמעותית מעסיקים, מסיעים ומלינים של שב"חים. "צריך ענישה מקבילה: סגירת העסק או הבית לאלתר, קנס של מאות אלפי שקלים ומאסר ממושך. כשלא יהיה להם לאן לבוא, הם לא ייכנסו".

מלכא מסכם במסר נוקב לדרג הפוליטי ולמערכת המשפט. "אנחנו לא ניצור הרתעה כשהשוטרים שלנו צריכים לחשוב איזה עורך דין הם לוקחים בסיום הפעילות. אם אהיה חבר כנסת, החוק הראשון שאחוקק הוא הגנה על שוטרים וחיילים מפני תביעות פליליות ואזרחיות בזמן פעילות מבצעית. רק אז יהיו לנו לוחמים אמיצים שיוכלו להשליט משילות באמת".