ח"כ קטי שטרית (הליכוד) מתארחת באולפן ערוץ 7 לשיחה עמוקה שנוגעת בדרך שעשתה מההגעה לישראל כתינוקת ותחושת האפליה ועד למעמדה כחברה בכנסת ישראל.
"הורי עלו כשהייתי בת שנה וחצי. מצאתי מסמך מעניין שבו נכתב ,כשההורים שלי הגיעו, שהתקבלו 'שתי חבילות בוגרים, שתי חבילות קטנים' - אחותי ואני. כך הגדירו אותנו - חבילות. בסוגריים היה כתוב 'סוג ב''. זו הפעם הראשונה שנחשפתי לקבלת הפנים הגרועה שהייתה לזוג הורים אקדמאים", היא משחזרת בכאב מהול בגאווה על הדרך שעשתה מאז.
הוריה של שטרית הגיעו ממרוקו מבית מבוסס ומכובד. אימה הייתה אשת מקצוע בתחום כף הרגל, ואביה ניהל חברת אוטובוסים בינלאומית שחיברה בין מרוקו לספרד. בעוד האם חלמה על הגירה לקנדה בעקבות משפחתה, האב הציוני הטיל את כובד משקלו. "אבי ניצח כי הוא היה אדם מאוד ציוני, פעיל בתנועות נוער, אדם שמאוד אהב את המדינה. הם הגיעו למעברת לוד, לצריף, עם שתי סבתות ושני תינוקות. על מיטות ברזל הם היו צריכים לגדל את הנפשות הללו שבאו מבית מפואר. זה היה הלם תרבותי אדיר עבורם".
המעבר החד ממעמד של מנהל בכיר לסבל בנמל התעופה לוד לא שבר את אביה. "הוא אמר: 'לא משנה, אני צריך לפרנס'. אמא שלי, שהייתה אישה מטופחת עם מחרוזת פנינים ותיק עקבים, מצאה את עצמה בלשכת העבודה, שם הציעו לה לעבוד כמנקה בבתי ספר. אני זוכרת אותה כילדה, יום יום היא הייתה בוכה: 'מה אני עושה כאן?'. זו הייתה ארץ ישראל שהבטיחו להם? אבל הם הרימו את עצמם. כולנו אקדמאים, כולנו מנגנים, תרבות הייתה בבית. אבא תמיד אמר: 'ללא השכלה לא תצליחו לצאת מהמעגל הזה'".
המאבק על ההשכלה והזהות המשיך גם באקדמיה. שטרית למדה ב"בית ברל", מוסד המזוהה עם השמאל, ושם נתקלה לראשונה בתקרת הזכוכית של הסטיגמות. היא נזכרת בוויכוח עם מרצה שניסה להוציאה מהכיתה בשל פטפטנותה וכינה אותה "הרוסיה הזו".
כשתיקנה אותו ואמרה שהיא מרוקאית, השיב לה המרצה: "אוי, את לא נראית". תגובתה הייתה חריפה ובלתי נשכחת: "אמרתי לו: 'אתה צודק דוקטור - את הקרניים ואת הזנב שכחתי היום בבית'. הציונים שלי צנחו מאותו יום, אבל סיימתי את התואר ברוך השם".
כיום, כשהיא מתגוררת בבית שמש ורווה נחת משלושת ילדיה, כלכלן, רואת חשבון ויזם הייטק, ועדיין מסרבת לשכוח מאיפה באה. בנה, סגן ראש העיר בית שמש, משרת במילואים כבר שנתיים וחצי ברציפות. שטרית מדגישה כי ילדיה פועלים במגזר הפרטי כדי למנוע לזות שפתיים. "הילדים שלנו לא יכולים ללכת למשרדים ממשלתיים, מיד יתחילו לדבר. הם משלמים מחיר כדי שאף אחד לא יגיד שעשינו משהו עבורם. יש כאלה שמביאים את הילדים שלהם למערכת המשפטית. לנו זה אסור."
על אף הלו"ז הפוליטי הצפוף, השבת היא "קודש הקודשים". שטרית מתארת טקס משפחתי מוקפד בן שלוש שעות, ללא טלפונים, שנועד להחזיר את הקהילתיות והשיח שאבדו בעידן הדיגיטלי. "אנחנו רוצים לשמוע אחד את השני. איבדנו את הקהילתיות ואנחנו צריכים להחזיר אותה. לשים את הטלפון בצד. השבת אצלי היא טקס מפואר, עם סלטים ומנות שכל אחד אוהב, כדי שכולם יישבו יחד וידברו".
כיושבת ראש הוועדה לזכויות הילד, שטרית מקדישה את מרצה למלחמה בחרמות ובפגיעות בילדים. היא מובילה מודל עירוני ייחודי לטיפול בחרם בקרב תלמידים שהחל בחולון ומתרחב לערים נוספות. "הבעיה היא לא רק של משרד החינוך - היא עירונית. ראש עיר מטפל בפינוי אשפה ובמנורות רחוב, ומה עם הנפש? הנפש צריכה גם כן טיפול".
נושא נוסף שכואב לה במיוחד הוא "ניכור הורי" והשימוש בילדים ככלי ניגוח בגירושין. שטרית פועלת לחקיקה שתציב פונקציה מקצועית בבתי המשפט שתבחן את טובת הילד לעומק, ולא רק על סמך חוות דעת של שירותי הרווחה העמוסים. "הילד הפך להיות כלי ניגוח, כלי מיקוח, כלי סחיטה. לאן הגענו? אני לא ישנה בלילה מהסיפורים האלו".
אחד המאבקים המרגשים ביותר שלה הוא "חוק ההמשכיות", המאפשר למשפחות שכולות לקצור זרע של חיילים שנפלו כדי להבטיח את המשכיות הדורות. "רצחתם את הילד שלנו, אבל אנחנו לא אומרים סוף לעניין. הוא ימשיך ויביא ילד לעולם. לא תצליחו להכחיד אותנו. אחת האימהות אמרה לי: 'זה היה מחזיר לי את הילד'. המאבק מול האטימות של משרד הביטחון ומשרד הבריאות בנושא הזה הוא פצע בליבי".
שטרית אינה חוסכת בשבט ביקורתה גם מהאקדמיה ומהאוניברסיטאות, אותן היא מגדירה כ"מנותקות מההוויה הישראלית". היא מקדמת מהלך שיעניק קדימות בקבלה לפקולטות יוקרתיות למשרתי מילואים. "האוניברסיטה העברית איבדה את העברית - בושה וחרפה. האליטה הזו חושבת שהיא מורמת מהעם. אנחנו ניתן קדימות למשרתים הנאמנים שלנו."
כשהיא נשאלת על ההתמדה שלה בנושאים קטנים כגדולים, מהזכות לגדל זקן בצה"ל ועד לטיפול בילדים חולי סוכרת במגזר הערבי, היא מסכמת בנחישות המאפיינת אותה מאז אותם ימים במעברה: "כשיש נחישות ואמונה במטרה, זה לא בעיה להשיג אותה. גם אם זה קשה, בסופו של דבר זה אפשרי. הנפש שלי נמצאת בחינוך ובחברה, כי זה העתיד של המדינה הזו".