יש גבולות שלא חוצים. יש קודש שפשוט לא מחללים. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא לא "מרחב לדיאלוג", הוא הלב המדמם של האומה הזאת. הטקס האלטרנטיבי הוא לא ניסיון לפיוס, הוא יריקה בפרצוף של הזיכרון הקולקטיבי שלנו.
בואו נגיד את האמת בצורה הכי חדה שיש: האם מישהו היה מעלה בדעתו לקיים טקס אלטרנטיבי ביום השואה? האם מישהו היה מעז להושיב בשורה אחת את הניצולים יחד עם "משפחות הנאצים" בשם ההומניות?
התשובה היא לא. כי יש רע ויש טוב. יש תוקף ויש מגן. הניסיון לייצר סימטריה מעוותת בין הגיבורים שלנו לבין הצד שנלחם בנו, הוא איבוד דרך מוסרי.
ביום הזה אנחנו לא "בני אדם מהעולם", אנחנו ישראלים. אנחנו מרכינים ראש בפני אלו שמסרו את נפשם כדי שנוכל לחיות כאן, ולא בפני אלו שנהרגו כשניסו למנוע זאת מאיתנו.
אל תהפכו את השכול לפוליטיקה זולה. אל תטשטשו את הצדק שלנו בשם נאורות מזויפת. ביום הזיכרון, הלב שלנו שייך אך ורק להם. אל תפצלו לנו את הלב.