סא"ל מאיר אינדור פרסם מכתב גלוי לעורכי ynet ו"ידיעות אחרונות", שבו תקף את מה שכינה אובדן האיזון והלכידות בעיתון.
אינדור הציג את עצמו כלוחם ומפקד בסיירת רימון שנפצע ב"רצועה" ממחבלים, וכסב לנכדים המשרתים כיום ביחידות עילית.
לדבריו, בעבר ידע "ידיעות אחרונות" לשקף את המורכבות הישראלית ולתת מקום לעמדות שונות, ואילו כיום העוינות כלפי הציבור הדתי גלויה ופוגעת בציונות הדתית, "אותה ציונות שמשפחתי והציבור שלי שולחים לחזית". הוא הוסיף כי העיסוק היומיומי בביקורת כלפי ערכי המסורת פוגע פגיעה קשה בלכידות החברתית.
אינדור כתב כי ההחלטה לפרסם את המכתב באה בעקבות מה שהגדיר כמסע השמצה נגד קצינה שביקשה מחיילות משתחררות להגיע לטקס קבלת תעודות בלבוש הולם, כלומר לא בגופיות. לדבריו, עצם הבקשה להתחשב בקהל ובמשפחות דתיות הוצגה באופן תוקפני, והוא תהה מהו המסר שמקבלת אותה קצינה בעקבות הסיקור.
בהמשך טען אינדור כי מדובר בשרשרת של נזק חברתי וביטחוני, והדגיש כי צניעות אינה "פרימיטיביות" אלא ערך חינוכי מושרש. לדבריו, כאשר משפחה דתית מגיעה לטקס וחשה שערכיה נרמסים בזלזול, היא נאלצת לעזוב בתחושת עלבון.
עוד כתב כי ראה במו עיניו כיצד בערב יובל לחטיבה בלטרון, שבה השתתפו גם לוחמי הסדר בקרבות קשים, הופיעה להקה צבאית בניגוד לסיכום מוקדם. לדבריו, הלוחמים הדתיים ובני משפחותיהם יצאו מן המקום, ומאז חלק מאותם לוחמי מילואים חדלו להגיע לאירועי החטיבה, אף שהם ממשיכים לשרת ולהילחם.
אינדור הוסיף כי חוסר הרגישות בא לידי ביטוי גם בתכנון טקסי זיכרון בצהרי יום שישי, מבלי לאפשר לשומרי שבת זמן לשוב לביתם. לטענתו, כאשר יחס כזה מוצג כ"נאורות", המסר ללוחם הוא כי אמונתו נתפסת כנטל.
בסיום מכתבו כתב כי נכדיו המשרתים ביחידות העילית לא ימחו בפומבי, אך יחושו בלבם תחושת אפליה וזלזול בערכיהם. הוא הזהיר כי אם יימשך המאבק, כלשונו, "לשחרר" את צה"ל מהתחשבות בדתיים, "אולי תנצחו בקרב על התדמית הליברלית, אבל זה יהיה ניצחון פירוס שישאיר אותנו עם צבא פצוע ועם חברה קרועה".