התרגשות גדולה עטפה את הישוב המתחדש שא-נור עם שיבתן של המשפחות הראשונות לישוב שנעקר לפני מעל עשרים שנה. "שערי שמיים נפתחו", הגדיר זאת רב מועצת שומרון, הרב אליקים לבנון, במהלך טקס החזרה לישוב.

הרב לבנון הוסיף בתקווה גדולה: "בעזרת השם נמשיך לגדול, להתפתח, יבנו יישובים גדולים, ערים גדולות וארץ ישראל תחזור להיות של עם ישראל". בדבריו מוסיף הרב לבנון ומציין את פועלה של הממשלה בהיבט זה של התיישבות: "הממשלה הנוכחית עושה דברים נפלאים. לא ציפינו ולא פיללנו, אבל הממשלה הזו, עם כל הניסיונות והחולשה, עושה דברים שאף ממשלה לא עשתה. אני מחזק את ידי הממשלה שתמשיך לחזק את עם ישראל, את התורה, את הארץ ואת ההתיישבות".

פרופ' אריה אלדד, חבר כנסת לשעבר ומי שהורד משא-נור בעקירה ההיא כשהוא בכלוב, אומר לערוץ 7: "אשרינו שזכינו. הורידו אותי מהגג בכלוב וידענו שנחזור. לא לגמרי האמנתי שאני אזכה לזה. אשרנו שזכינו".

בני קצובר, מראשי ההתיישבות בשומרון מביע ביטחון כי "כמו שידענו שנחזור, ככה אנחנו מאמינים שאם נתאמץ ונמלא את האזור בישובים יהודים, גם בכמות של יישובים וגם בכמות של תושבים, אז בעזרת ה' נישאר".

בעיני קצובר הגירוש והעקירה משא-נור ומשאר ישובי צפון השומרון יצרו "תקדים אסוני לכל מרחב יהודה ושומרון, והנה עכשיו התיקון שבא לידי ביטוי בשא-נור, אבל הוא לא רק בשא-נור. לרוב הציבור הישראלי נפל האסימון ויש הבנה שלא מדובר רק בעניין ערכי אלא בעניין ביטחוני. בלי השומרון אין קיום לגוש דן".

בני אלבז, בעבר קב"ט איכות הסביבה איו"ש, שהיה בתקופת העקירה אחראי על ההתנתקות מצפון השומרון מטעם המשרד לאיכות הסביבה, רואה באירוע השיבה לשא-נור סגירת מעגל אישית, "ברוך ה' שהגענו לזה והחזרנו עטרה ליושנה. הייתי אחראי להתנתקות וכשזה התפקיד יש לך כאב בלב, אתה מוציא ישובים ותושבים וכאן מצליחים להחזיר את הכול בזכות מי שכיום מובילים את המדינה".

דוידי בן ציון, סגן ראש המועצה האזורית שומרון, מדגיש בדבריו את הפשע, כהגדרתו, שהיה בנטישת שא-נור, אך עם זאת הוא מגדיר כקרן אור וכגאולה גדולה את השיבה למקום. "אני מקווה שזה רק סימן לבאות, סימן לחזרה של עם ישראל לכל מרחבי הארץ. מי שחושב שארץ ישראל היא רק עניין ביטחוני טועה, זה עניין אסטרטגי שורשי ולאומי. אנחנו מגינים מכאן לא על תושבי אלון מורה ובית אל, אלא על תושבי ירושלים, תל אביב, מתולה ואילת".

חבר הכנסת לשעבר אורן חזן מצטרף לדבריו וקובע כי "ההתיישבות בארץ ישראל היא הביטחון. אין ביטחון בלי התיישבות ואין התיישבות בלי ביטחון. אם רוצים לחיות בטוב בתל אביב ובירושלים, חייב לחיות עוד יותר טוב כאן בשא-נור ובכל השומרון. גזירת הסרט היום היא פתיחה של מערכה אדירה בבניין הארץ של עשרות יישובים שהולכים לקום בקרוב".

בין החוגגים ביום המיוחד גם יגאל דילמוני, מנכ"ל 'ידידי יהודה ושומרון בארה"ב', שמוצא פן סמלי היסטורי בשיבה לשא-נור בימים הללו: "בתוך כל הימים ההיסטוריים הגדולים שעם ישראל חווה, גם החזרה הסמלית הזו למרכז השומרון, לאזור שא-נור שהוא ליבת ארץ התנ"ך, הלב של נחלת מנשה, זה יותר ממעשה סימבולי. באזור הזה חיו בנות צלופחד ממשפחת חפר, הבנות שבאו למשה במדבר ואמרו לו אנחנו רוצים נחלה בארץ ישראל. המקום הזה זה המקום שבו הבנות של עם ישראל דורשות לחזור, והנה, הייתי פה ביום הגירוש גם פה וגם בחומש, ועבורי זו סגירת מעגל לבוא ולראות את היישוב חוזר לתחייה".

חברת הכנסת לשעבר שולי מועלם רפאלי, מספרת גם היא על ההתרגשות שאוחזת בה לאורך כל הדרך מביתה שבגוש עציון ועד ללב השומרון. "הכל כל כך סמלי", היא אומרת ומציינת את יום העצמאות המתקרב ואת יום הזיכרון שלפניו, והנה השיבה לארץ ישראל מהווה ביטוי לחזרה לנקודה הפנימית של חיבור אמיתי לארץ בצל האובדנים הרבים המלווים את המערכה הצבאית.