כמי שמאחוריו שורת ספרי ילדים שכתב ועוסקים בזיכרון ובפרקים כואבים בעברה של מדינת ישראל ובעברו של העם היהודי, מתייחס הסופר והמחנך עמנואל בן סבו לדרך הנכונה להנגיש ספרותית את השכול והאבדן על חללי מערכות ישראל ונרצחי הטרור לילדים.
בן סבו מספר על ספרי הילדים שכתב כספרים מעצבי זהות ובהם על דמותו של נתן אלבז הלוחם בתעלה, לוחמי גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים ובאחרונה הוציא לאור ספר ילדים נוסף העוסק בדמותה של הנרצחת הראשונה בפיגועי החמאס, בשנת 94' בעפולה, מיה אלהרר הי"ד, שנרצחה כשהיא בת 18.
על סיפורה של מיה מסביר בן סבו כי ניסח את הסיפור תוך התמקדות מתווכת ועדינה בכאב ובערכים שהותירה אחריה. "אני מדבר על אבדן באופן רך. אני לא מספר שהילדה הלכה לישון או שהיא נסעה רחוק, כי אז יוצרים אצל הקורא ציפייה שהיא תתעורר או תחזור. אצל מיה דיברנו על התלתלים שלה ועל הלב שלה וכשהיא לא מגיעה לגן בכל אחד מהילדים "נשתל" לב חדש שאיתו הם חווים אותה, ולמעשה היא הופכת לדמות נוכחת נפקדת", הוא מסביר ומציין כי "שתילת הלב" המדוברת היא למעשה המשכיות הערכים שהיו במיה וכעת ימשיכו דרך הילדים.
עוד מספר בן סבו כי בסדנאות מול ילדים הוא מדמה את האבדן לעלי שלכת, ובאופן כללי הוא מוצא בטבע לא מעט דימויים שמאפשרים הנגשה של מושגים. עלי השלכת נושרים, הם לא ישובו אל העץ, אך במקום שבו הם היו יצמחו עלים חדשים. תיאור שכזה מביא את הילדים לשאול ולקבל מענה המתייחס אליהם כאל מי שממשיכים את מיה.
על מנת לאפשר תשובות לשאלות של הילדים, כל אחד על פי רמתו ויכולת ההכלה שלו, הוסיף בן סבו בסופו של הספר תקציר קורות חייה של מיה. "כשמתווכים סיפור כואב מסייעים לילד לעבד תהליך. באופן רך ונשלט על ידי המבוגר מקיימים את השיח ומאפשרים להם להכיר עולמות שהוא לא מכיר בשגרה".
"הגוף לא נוכח, אבל הרוח שלהם ממשיכה לנשוב", אומר בן סבו בהתייחסו לדמותם של גיבורי מלחמות שגם הם, כאמור, מופיעים בספרי הילדים שלו. דרך אותה רוח נושבת הוא מבקש לעצב זהות של ילד עם הכוונה לעולם ערכי של מסירות, נתינה, אהבת הארץ, אהבת האדם והמולדת וכיוצא באלה.
עוד נשאל בן סבו אודות שילובו של העצב בספרי הילדים, והוא משיב כי אכן בסדרת הספרים שכתב על השואה היו מי שסברו שעליו לנקוט באופן חד וברור במילים הקשות והמורכבות של שואה, אך הוא עצמו סבור ש"אפשר לכתוב את הכול מבלי להנכיח את המילים הקשות המורכבות והמאתגרות. אפשר לדבר על צער ואובדן אפילו בשילוב מסוים של הומור".