את יום הזיכרון הזה, משפחת וולנסקי מירושלים תעביר לראשונה כמשפחה שכולה. אביעד אלחנן וולנסקי הי"ד, בנם של יאיר ואלישבע ואח לזוג תאומים, מגדוד 77 של חטיבת השריון, נפל בקרב בדרום לבנון כשנהרג מירי נ"ט לעבר הטנק שלו.
באירוע הקשה נפצעו ארבעה חיילים נוספים - שני קצינים ושני לוחמים.
וולנסקי, בן 22 בנופלו, היה תלמיד ישיבת ההסדר איתמר, שיחד עם אביעד איבדה שמונה נופלים בסך הכל במלחמה. ביום חמישי הקרוב תציין משפחתו 30 יום לנפילתו, כשבערב ייערך ערב זיכרון בהשתתפות רבני הישיבה בקהילה שלו בהר חומה. בהמשך, מציינים בישיבה, ייערך גם ערב זיכרון נוסף עם דברי זיכרון של רבנים ותלמידים ותמונתו וסיפורו של אביעד יתווספו לקיר ההנצחה במבנה הזיכרון שהוקם בישיבה, לזכר נופליה.
"אני חושב שהחלק הכי חשוב הוא הקשר שלו לישיבה", מספר אביו של אביעד, תא"ל (מיל') יאיר וולנסקי, ששימש במלחמה כמבקר אירועי השביעי באוקטובר מטעם משרד הביטחון. "הוא למד בה שנתיים וחצי, ולמעשה היה מאוד מאוד קשור אליה. הוא מאוד התחבר לבחורים ולאווירה המיוחדת של הישיבה, ואחר כך גם לכל הרבנים, בלי יוצא מן הכלל. גם לרבנים שלא למד אצלם ישירות היה לו קשר מיוחד ויוצא דופן".
וולנסקי ממשיך ומתאר את ההתפתחות שעבר בנו בישיבת ההסדר: "הוא היה בישיבה המון, אהב להישאר שם, ואהב לעזור בכל מיני דברים. אבל בעיקר - הוא למד מאוד ברצינות, והיה לו שם טוב מאוד. ראינו איך הוא הולך ומתפתח, מתעצב ומתגבש. היה נהדר לראות את זה".
"הקשר שלנו עם הישיבה היה חם מאוד. היינו מביאים אותו בתחילת שנה, דרך ערבי הורים, ועד שבתות הורים, היינו פעמיים בשבתות כאלה, גם בשיעור א' וגם בשיעור ג' לפני הצבא. עבורו, בשנתיים וחצי שלפני הגיוס, הישיבה הייתה ממש כמו בית נוסף. זו אולי הייחודיות הכי גדולה של הישיבה. לגבי התקופה האחרונה מאז נפילתו - הם ליוו אותנו, הגיעו אלינו מיד כשהגיעה הבשורה, והיו איתנו בכל השלבים".
אביעד אלחנן וולנסקי הי"ד הוא תושב הר חומה בירושלים, נכדו של הרב עודד וולנסקי, מראשי רבני ישיבת הר המור. דודו ודודתו אבי ואביטל וולנסקי הי"ד נרצחו בפיגוע באינתיפאדה השנייה בדרכם חזרה לביתם בעלי. בנוסף, הוא בן דודו של אלחנן קליין הי"ד שנרצח בפיגוע במהלך המלחמה. סבו הוא הרב משה שטרנברג, ז"ל שכיהן כרבה הראשי של כפר פינס.
ראש הישיבה, הרב יהושע ון-דייק מוסיף: "אביעד היה בחור שקט וצנוע אך עם נוכחות מאד גבוהה. את הלימודים לקח ברצינות מאד גדולה. גם כשפרצה המלחמה הוא המשיך ללמוד, בהבנה שבכדי שיהיה לצבא לוחמים טובים, צריך בחורים החדורים ברוח ה' שהם הנותנים את הכוח לנצח, ולכן ראה בלימוד התורה הכרח קיומי לעם ישראל. הוא שמח שנפלה בחלקו המצווה הגדולה להגן על עם ישראל, ויצא מתוך תודעת שליחות של קיום מצווה השקולה כנגד כל התורה כולה.
אביעד היה גאה ביהדותו ובהיותו בן תורה ותלמיד ישיבה. הוא ינק מסבו שכ"כ אהב, הרב עודד שליט"א, את התורה הגואלת ומאביו את הגבורה הצבאית, והיה בו שילוב של תורה וגבורה. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים וזכותו תגן עלינו אמן".
