השבוע התאספנו, חיילי וחיילות גדוד המאנ"ח המטכ"לי שבמחנה שורה. כמי שהיו בשנים אלו בתוך מציאות אינטנסיבית של משימה קדושה, התכנסנו כדי לזכור ולהתעצם מאותם לוחמים ולוחמות רבים שהקריבו את עצמם למען המדינה, העם והתורה.
הערב היה רווי בשיתופים וברגשות עזים שצפו על פני השטח, אך הכל היה בסימן של עוצמה יהודית- הרצון לגעת בחלל, ברוח הגדולה שהותירו הנופלים, ולקבל מהם כוח לחיים של כולנו.
"זכינו לעמוד במחיצתם"
בפתח האירוע נשא המג"ד, גיל הללי, דברים כנים וישירים המקשרים בין מורשת העם למציאות המבצעית: "לא מזמן ציינו את חירותנו כעם, עת יצאנו ממצרים ונהיינו לעם. בימים אלו, אלפי שנים ממועד צאתנו ממצרים, אנו נלחמים על חירותנו, כאן בארץ ישראל. בשבת הבאה נקרא את פרשת קדושים- 'קדושים תהיו'. בשנים אלו מאות מיקירי בנינו, קדושים נהיו, כאשר קידשו את ה' במותם, ובהווה של חיינו, נוכחת הקרבתם.
כל הנהרגים על הגנת העם והארץ, זוכים כידוע ל'מעלות קדושים וטהורים' בעולם האמת, ועליהם נאמר: 'הרוגי מלכות אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם'. ואנחנו, גדוד המאנ"ח המטכ"לי, זכינו בזכות עצומה לעמוד במחיצתם, לטפל בהם בידינו, לשמור על כבודם ולעטוף אותם בבגדי לבן".
המג"ד שיתף במורכבות הנפשית של המשימה: "כשאנו מטפלים בחללים, אנו לובשים על עצמנו סוג של 'שיריון', כדי לשמור על הנפש ולתת מענה קדוש ומקצועי. כשמגיע יום הזיכרון, במעמד הצפירה, בעת הצגת שמות הנופלים וסיפור חייהם, הלב מתנפץ, קשה... זו דומיה של עם שלם, אשר שכל את בניו ובנותיו במערכה המתמשכת על עצמאותו ועל ביטחונו. קול הצפירה הוא הקול שמייצג את אלה שנדם קולם, ודמותם ותווי פניהם מופיעים לנגד עיננו; הקול שמייצג את קולה של המשפחה השכולה שישבה שותקת דקות ארוכות לאחר שקיבלה את הבשורה המרה".
הוא הוסיף וציטט את דברי הנביא ירמיהו: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ... וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב... וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם". והמג"ד פירש: "אנו לא מעזים לומר למשפחה השכולה 'מנעי קולך מבכי', אבל אנו וילדינו נדרשים לפעול באופן שיהיה 'שכר לפעולתך'. החטופים והחטופות חזרו לחיק משפחותיהם ולהבדיל, לצערנו, לקבר ישראל. אנחנו דור הבנים ששבו לגבולם, אך מסע החזרה כרוך במחיר כבד מנשוא. יום הזיכרון הוא יום של עוצמה, של אמונה וגאווה לאומית. הוא היום המתאים ביותר בשנה כדי להתעלות ממנו אל יום העצמאות מלאי תודה לה' על כל הטוב שגמל עמנו".
שושלת וספי: "התחלתי להאמין שיש אלוהים"
איציק בלוי, קצין הדרכה ובקרה בגדוד, שיתף בסיפורה המצמרר של משפחת וספי, דרך דמותו של החלל ארנון אברהם משה וספי בן-בניסטי הי"ד: "דרכו התוודענו למשפחה מאוד מיוחדת, סבתא שבחרה בחיים ולמסר מדהים. בראש המשפחה עמדו יואב ושרה וספי, ולהם שלושה ילדים: ארנון, עינב וורד. ורד התחתנה עם אדם למשפחת בן-בניסטי, ולה נולד ארנון אברהם משה.
לימים יואב נהרג במלחמת יום הכיפורים. שרה וספי התחתנה עם יעקב בן זכרי, שגם לו נהרג בן בשירותו הצבאי. לשרה היו שני אחים: ירחמיאל מזרחי, שאיבד את בנו ניר, והאח התאום יעקב (ששינה שמו למעוז), שאיבד את בנו אורי. מדובר במשפחה עם שישה בני משפחה שנהרגו במסגרת שירותם בצה"ל. בנוסף, עינב הבן חווה אסונות קשים: בת שטבעה ובת שאיבדה רגל בתאונה. עינב חזר בתשובה ונהיה לאיש חב"ד".
בלוי סיפר על ארנון הצעיר: "הוא לא היה חייב להתגייס, הוא חי בסן פרנסיסקו וחזר לארץ. הוא ביקש מאמו שתחתום לו על סיווג לקרבי. במכתב מרגש שכתב כצוער בבה"ד 1 אמר: 'אין לי ספק שגם אבא שלי, סבא, דוד ארנון, אורי ועומרי יהיו שם וישמחו על כך שבחרתי למרות הכל להמשיך בדרכם'. לצערנו הוא המשיך בדרכם גם בהיותו חלל. הסבתא שרה בחרה בחיים, היא נפטרה בנובמבר 2025. המסר המדהים שנשאר הוא גלויה שכתב הסבא יואב, מג"ד שריון, יומיים לפני שנפל בי"ח בתשרי תשל"ד: 'ארנון, עינב, ורד ושרה היקרים. אני אוהב אתכם הרבה. התחלתי להאמין שיש אלוהים בשמיים. אבא שלכם יואב'. הגלויה הגיעה למשפחה במהלך השבעה".
נדב יששכר פרחי: "תמיד שם את כולם לפניו"
משה טוביאנה, ר"מ בישיבת המאירי, שיתף על נדב יששכר פרחי הי"ד: "גיליתי חיבור עמוק לנדב. שנינו נולדנו בחודש סיוון ובצרפת. נדב תמיד שם את כולם לפניו, כך העיד גם אחיו וכך העידו בעבודתו כקב"ט במשרד הפנים. הוא התגייס ב-2013 לשריון, למרות שרצה קומנדו, כי ענה לבקו"ם שהוא רוצה ללכת למקום שבו הכי פחות רוצים לשרת. הוא הפך לחובש גדודי, לחם בצוק איתן וניצל בנס מנפילת פצמ"ר שהרגה את חבריו. לאחר השחרור הגיע לקומנדו כחובש במילואים".
על נסיבות נפילתו סיפר טוביאנה: "ביום שנפל, הבחין בחייל שחולה וצריך לפנותו. נדב היה צריך לעלות לג'יפ 2 עם הפצוע והפראמדיק, אבל משום מה עלה לג'יפ 1. הג'יפ עלה על מטען. בנס לא התפוצצו מטענים חיים נוספים שהיו שם. כך שגם בעת נפילתו, עסוק היה נדב בנתינה לאחר".
עברי דיקשטיין: "ספרא וסייפא" והשלמת החסר
ישראל שפירא מפלוגה ב' שיתף על עברי דיקשטיין הי"ד, אותו תיאר כ"ספרא וסייפא, המחבר בין שמיים לארץ". עברי כתב לאשתו במכתבו האחרון: "אני שמח ועושה משהו משמעותי עבור העם שלנו. מבקש ממך לחייך ולהיות עם ראש מורם".
על דמות הלוחם כתב עברי כי עליו להיות: "תלמיד חכם, איש בעל רגשות, עדינות, נועם הליכות ואהבת התורה... מידת הגבורה". שפירא ציין: "זה ממש מזכיר לנו את דוד המלך, שהיה 'עדינו העצני', עם מידת הגבורה במלחמה מצד אחד, ורגישות בלומדו תורה מהצד השני. את המכתבים לאביו היה מסיים במילים 'בנך יחידך', המעלים דמיון ליצחק המקריב את עצמו".
שפירא חתם בסיפור חסידי על המגיד מקוז'ניץ: "כשישב פעם בטיש ואמר איזו גימטריא, היה חסר בה המספר 90. ישב שם ר' יצחק מאיר מגור ואמר למגיד שאפשר להוסיף את ה'רבה' עצמו, שהרי הוא בעצמו צ' (90). מה הקשר אלינו? התרגלנו להשלים את עצמנו, להתעסק בעצמנו, אך מעברי אנו לומדים ש'צדיק האמת' זה להשלים את מה שחסר לאחרים. החלל נקרא על שם שליחותו האחרונה, וזאת הוא בהחלט מילא".
לזאת אולי התכוון חיים גורי בשירו: "הָרֵעוּת כִּנְעָרַיִךְ כֻּלָּם / שׁוּב בִּשְׁמֵךְ נְחַיֵּךְ וְנֵלֵכָה / כִּי רֵעִים שֶׁנָּפְלוּ עַל חַרְבָּם / אֶת חַיַּיִךְ הוֹתִירוּ לְזֵכֶר". יהי זכרם ברוך.