אפרים,
אני מתבונן במי שאני היום, ומודה לך על כל חלק וחלק שאני אוהב בעצמי.
על יכולת האיפוק כשיושבים עם החבר'ה, ופשוט לי שאני לא רוצה לגעת בשום דבר לא בריא, כי זה לא בריא ואין סיבה אמיתית לאכול את זה, למרות שאני מועד יותר ממך, מה לעשות.
על הבחירה במסלול חיים תובעני, שוב ושוב ושוב, והצורך לקחת על עצמי עוד ועוד פרויקטים, ואיכשהו לנסות להשקיע גם בקשר עם המשפחה ועם החברים. על המקום שערכים צריכים לתפוס בחיים שלנו.
אני קורא ביומנך על החיפוש שלך אחר החיסרון שבך - טריוויאלי מבחינתך שיש אחד כזה, לא רק כי אתה בעל ענוה, אלא כי ככה הפסוק בתהלים אומר. אתה משתכנע שהחסרונות האלה נמצאים בהתנתקות מעצמך, ברצון לרצות אחרים. כמובן שאתה מרגיש את האתגר בנושאים שאתה עובד עליהם הכי הרבה. בהקשבה העצמית שלך שהלוואי ואצליח לאמץ עשירית ממנה ובטוטאליות של דרך החיים בה בחרת.
דרשת מעצמך הרבה, בעבודה העצמית ובכלל. והדרישה הזו מאתגרת. האיפוק עלול להביא איתו ניתוק מהעצמי. והדרישה הגבוהה מותירה אותך, כפי שתיארת, עם "תחושת חוסר מתמדת, חוסר בהירות חוסר אמיתיות, נפש עייפה נפש שמחפשת מנוחה". הלוואי שנזכה כמו שקיווית לעבור את הבירורים האלה, להמשיך מהמקום אליו הגעת, ובתקווה - שיהיו אלה בירורים עדינים עדינים, עם עצב על מה שאיבדנו אבל גם עם אהבה אליו. ועם שלמות עצמית אמיתית. תודה על הדרך שסללת לנו, הלוואי שנצליח להתמיד בה.
קטע מהיומן של אפרים:
"ותחסרהו מעט מא-לוקים וכבוד והדר תעטרהו"
"מה החיסרון שלי?
אני לחוץ? לא מבין את עצמי? לא מתאפק? רצון לחברה? … אני חושב שחסרה לי הקשבה עצמית. אני מעוניין להיות איש כנה עם עצמי. לא להיות מושפע מגורמים אחרים שלא יובילו אותי לנקודה האמיתית בה אני נמצא.
לשחרר את הלחץ ולחיות באמת. להבין מה עובר עליי, מי אני ומה מקומי הפנימי. להברות את נפשי הכואבת, את תחושת החוסר המתמדת, חוסר בהירות חוסר אמיתיות.
נפש עייפה נפש שמחפשת מנוחה, אהבה ועצב אמיתי, יכולת ביטוי שלם.
לתת לכל המשקל שנמצא בבטן לצאת החוצה, לשחרר ולעוף מעלה. מתוך רצון אמיתי להגיע אל מה ששלם יותר…"
מתוך יומנו של אפרים יכמן ז"ל, שעתיד לצאת לאור יחד עם מכתבים ותוספות ממשפחתו, רבניו וחבריו.