השבוע התבשרנו כי הרב בן ציון אלגאזי הסיר את מועמדותו לתפקיד רב העיר תל אביב, זאת בעקבות היעדר תמיכה והטלת וטו מצד נציגי "יש עתיד" ו"מרץ", אשר העדיפו מועמד מן הציבור החרדי על פני מועמד דתי-לאומי.
מן הראוי לעמוד בקצרה על דמותו של הרב אלגאזי: הוא למד בישיבת כרם ביבנה, שירת שירות צבאי בחיל התותחנים, וכיום הוא סגן אלוף במילואים. נוסף על כך, ייסד את מכון "צורבא דרבנן", העוסק בהנגשת לימוד ההלכה לציבור הרחב, ומכהן כראש ישיבת רמת גן. מדובר בדמות ממלכתית, ציונית ומוערכת, המוכרת היטב בציבור הדתי-לאומי.
לכאורה, דומה כי מדובר במועמד הולם במיוחד לתפקיד רב עיר מרכזית כ"תל אביב", עיר המשלבת מסורת וחידוש, עבר והווה. דווקא בימים אלה, שבהם השיח הציבורי רווי בקריאות לשוויון בנטל השירות הצבאי ולחיזוק "ברית המשרתים", רב הרואה בשירות הצבאי ערך ומחנך לאורו, עשוי היה להעניק מענה ערכי ורוחני ולהביא לקידוש שם שמים בלב המרחב העירוני.
ואולם, המציאות - כך נדמה - ממשיכה להתנהל על פי דפוסים מוכרים. בני הציונות הדתית מצטיינים במילוי שורות יחידות השדה הקרביות, מתבלטים כלוחמים מסורים, ואף נושאים בנטל הכבד של בתי הקברות הצבאיים בשיעור העולה על חלקם היחסי באוכלוסייה. אך ברגעי ההכרעה, כאשר עולה שאלת ההנהגה הרבנית בערים, נדמה כי ידם על התחתונה, וברוב המקרים יועדף מועמד מן הציבור החרדי.
אכן, אין דרכנו בתכסיסים או בקומבינות; הציבור הדתי-לאומי אינו נוטה לעסקנות ואינו שש "ללכלך את ידיו". אולם אין בכך כדי להצדיק היעדר נוכחות בזירות ההשפעה. כאשר מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ייסד את הרבנות הראשית לפני למעלה ממאה שנה, חזונו לא כלל הדרה של הציונות הדתית מתפקידי רבנות עיר.
יתרה מכך, במבחני הרבנות ניכרת לא אחת עליונותם של בוגרי המגזר הדתי-לאומי, אשר משיגים ציונים גבוהים יותר מעמיתיהם מן הציבור החרדי. עובדה זו מחדדת את הפער בין היכולת לבין המימוש בפועל.
לפיכך, ניצבת בפנינו משימה לאומית מן המעלה הראשונה: לפעול בנחישות, בהתמדה ובאחריות למינוי רבני ערים ודיינים מקרב הציבור הדתי-לאומי. כשם שהצלחנו להשתלב בעמדות מפתח במגזר הציבורי, הפוליטי והתקשורתי, כך עלינו לשאוף - ואף לדרוש - את מקומנו גם בזירה הרבנית והדתית.
אין לנו להתבייש בתורת הגאולה מבית מדרשו של הראי"ה קוק ובנו הרצ"י; אדרבה, עלינו לשאת אותה בגאון, להפיצה ולהנחילה לכלל עם ישראל, מתוך אמונה, אחריות ושליחות.
יהי רצון שנזכה לעמוד במשימה זו.
הכותב הוא רב צבאי במילואים ותושב שדה יעקב