ברחבת האנדרטה בהר הרצל בירושלים נערך בשעה זו טקס הזיכרון הממלכתי לחללי פעולות האיבה.
בטקס משתתפים נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ונשיא בית המשפט העליון יצחק עמית.
נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים בטקס ואמר כי "גם השנה, לגודל השבר, הצטרפו פנים ושמות, יפים ואהובים, לרשימת החללים הארוכה מדי, שאנו מזכירים כאן היום. למשפחת השכול נוספו לדאבון הלב, עוד כל כך הרבה אבות, אמהות, אחים, אחיות, בנות ובני זוג, ילדות וילדים, נכדות ונכדים, אהובות ואהובים, משפחות שלמות, שבורות לב".
לדבריו "המפעל הציוני בנה את הארץ לארכה ולרחבה, בכוחות אדירים של צמיחה והגשמה. וכבר שבעים ושמונה שנים שניצבת כאן מדינה. וכשאנחנו מסתכלים על המקום הזה - לא נוכל לזהות כמעט דבר ממה שהיה. למעט דבר אחד שצורב את הלב שוב ושוב ושוב והוא - שאויבינו המבקשים להשמידנו, מוסיפים לאחוז באותן שיטות טרור אכזריות, בניסיונות למנוע את הבית מלהיבנות".
הרצוג הציג סיפור של סגירת מעגל בשכול הישראלי. "במושבה מוצא בפאתי ירושלים, ניצב עד היום "הבית האדום". הוא הוקם לפני למעלה ממאה שנים על ידי סבה של אמי, סבא רבא יחיאל מיכל שטיינברג יחד עם אחיו ירחמיאל. סבי לא בנה שם רק קורת גג, הוא הקים, שם בבית האדום, מפעל לבנים ורעפים. הלבנים הללו, שחצב סבי מן העפר והחמר של הרי ירושלים, היו לחמר שנתן לעיר את פניה המתחדשות.
בבוקר שבת, 25 בספטמבר של שנת 1929, במאורעות תרפ"ט, ביקשו אויבינו להפוך את הלבנים הללו לאבק. תושבי הכפר קאלוניה הסמוך, פשטו על מוצא בניסיון להחריבה, הם טבחו, אנסו וביצעו מעשי זוועה במשפחות רבות, ובתוכן, במשפחת מקלף השכנה. אחד עשר אנשים נרצחו באכזריות, מרדכי וחנה מקלף, ילדים קטנים, ניצלו לבדם כשהצליחו למצוא מחבוא במפעל של סבא שטיינברג. ניצולי מוצא סירבו להיכנע לייאוש. הם שבו והוסיפו לבנותה, לבנה אחר לבנה בדרך אל בניין המדינה", הוסיף הנשיא.
הוא ציין כי "תשעים וארבע שנים מפרידות בין שבת לשבת. בין אותה שבת של שנת תרפ"ט, ליום האסון הנורא. והשיטות של הטרור חוזרות על עצמן למרבה הזוועות, והלב מסרב להאמין. כאז כן עתה, העדויות זועקות. ובעוד אנו נלחמים, כדי לבנות ולהיבנות, אויבינו מוסיפים להרוג בנו, בדרכים אכזריות, כשגם ברגעים אלו ממש, עוד טרם יבשו הדמעות, על חלק מן הקרבנות. שבועות ספורים קודם לכן, הגעתי לנחם בירושלים את משפחת וולנסקי. על בנם, סמל אביעד אלחנן, שנפל בקרב בדרום לבנון. לדאבון הלב, אין זה המפגש הראשון של המשפחה היקרה הזו עם השכול. אביעד, היה קרוי על שם דודו, אבי וולנסקי, שנרצח בפגוע סמוך לעלי בשנת 2002. ובן דודו של אביעד, רב סמל אלחנן אריאל קליין, נפל בפיגוע סמוך לעינב שבשומרון, בתחילת המלחמה.
ישבתי מולם וחיפשתי בלבי מילים של נחמה, ושמעתי מהם על סיפורה של המשפחה. ואז, הצטמררתי כששמעתי על הדורות הקודמים. נעתקה נשימתי. אבי המשפחה, במאה התשע עשרה, הינו - לא אחר מאשר אותו רבי אברהם שלמה זלמן צורף, הנרצח הראשון, נפגע פעולות האיבה הראשון, לפני מאה שבעים וחמש שנה. דמים בדמים נגעו, בתוך חלל שאין לו סוף".
הנשיא המשיך בסיפורו. "כשניצבתי מול המשפחה המפוארת והאצילית, שמעתי מהם על המוני צאצאיו של הרב צורף, שנכדו היה יואל משה סלומון, ממייסדי פתח תקווה, והם ממלאים את הארץ לאורכה ולרוחבה. וראיתי, שלא רק דמים מחברים, בין רבי שלמה זלמן, לצאצאו - אביעד אלחנן. אלא ביניהם מחבר גם קו של חיים. חיים המוקדשים לבנייה ולתקווה.
אחיותיי ואחיי, אזרחיות ואזרחי ישראל, משפחות אהובות ויקרות, במשך כל שנות המאבק הארוכות הללו, אויבינו מבקשים להפוך את היצירה שאנו בונים, לעיי חורבות. ובדיוק כפי שהם נכשלו בכל אחת מן ההזדמנויות, גם כעת, גם בעת הזו, אנו נוסיף לבנות ולהיבנות. כבר למעלה ממאה שבעים וחמש שנים, אנו הולכים וגדלים, הופכים את האפר לקרקע פורייה, ואת החלל שנפער למקור של עוצמה וצמיחה. לאורך כל אותן שנים ואפילו בשבועות האחרונים - פעולות הטרור, כמו גם מתקפות הטילים הרצחניות מאיראן ומלבנון, מנסות לפגוע בנו, כולנו, ללא אבחנה. הן אינן מבחינות בין תפיסות, אמונות, דתות או דעות. בין דם לדם".
"בחלוף שנתיים וחצי מתחילת המלחמה, אנו ניצבים בפני פרק היסטורי חדש. פגשנו תהומות, וגם העפלנו לפסגות. ספגנו מכות, אך הכרענו אויבים והעצמנו בריתות חדשות. גם כעת אנו זוכרים את המטרה לשמה אנו נלחמים - הניצחון שלנו איננו מסתכם רק בהכרעת האויב, הניצחון יהיה שלם בהשבת החיים למסלולם. הניצחון יהיה היכולת שלנו להוסיף לייצר, לגדול, ללמוד, לבנות ולהיבנות. להפריח עוד שממות, להגשים עוד חלומות", סיכם.