ישנם רגעים בחיים שבהם הזמן עוצר מלכת, אך המציאות דוחקת בך לבחור: האם להישאב אל תוך השכול המשתק, או להפוך את הכאב לעוצמות של עשייה.
עבור מימון אביטן, אביו של הלוחם סמ"ר יאיר אביטן ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה, הבחירה הייתה ברורה, גם אם קשה מנשוא.
בראיון לערוץ 7 הוא משרטט את החיבור בין חיים שנגדעו למורשת שקמה לתחייה דרך עשרות פרויקטים של הנצחה ושירות מילואים קרבי בגיל שבו אחרים כבר מזמן סיימו אותו.
"יאיר שלי הוא ילד מיוחד. כל הילדים מיוחדים, אבל יאיר באמת, איך שנולד, הרגשתי שיש בו משהו נוסף", מספר מימון בגעגוע. "קראתי לו יאיר כי הוא פשוט האיר את הדרך בכל דבר שהוא עשה. ילד מבריק, חכם, חייכן וחברותי. בגיל ארבע הוא כבר היה מנצח אותי במשחקי קלפים. היה לו זיכרון יוצא דופן. הוא היה אוטודידקט - למד לנגן בגיטרה לבד, למד ספרדית לבד. השם שלו הלם אותו במאה אחוז, אי אפשר היה לבקש משהו יותר טוב מהילד הזה".
הנפילה של יאיר בקרב בשג'עיה הייתה שבר גדול. מימון מתאר את החודשיים הראשונים כ"התרסקות" שבה הנפש מתקשה לשאת את כובד המכה. אולם, מתוך השברים צמחה החלטה משפחתית אמיצה. "יש רק שתי אפשרויות: או שמתרסקים אל תהום שהיא לא נגמרת, או שנוסקים וצומחים מהמקום הקשה מאוד הזה. אשתי ואני בחרנו בדרך של הנצחה," הוא אומר.
הבחירה הזו התגבשה לכדי עמותה שהפכה למכונה של חסד ועשייה למען ביטחון ישראל. הפעולה הראשונה הייתה חיזוק חבריו לצוות של יאיר, שחזרו מהלחימה בעזה שבורים וכואבים. "קראנו להם אלינו, ביקשנו מהם להתחזק. עשינו להם ערב על האש עם המג"ד והסמג"ד, רקדנו איתם ושמחנו איתם. רצינו שהם ייכנסו עם רוח חזקה למשימות הבאות שלהם וינצחו - זה הערך שבלט אצל יאיר".
מאז, היקף הפעילות של העמותה רק הלך והתרחב. מימון מונה רשימה ארוכה של מיזמים שכבר יצאו אל הפועל: רכישת אמבולנס להצלת חיים שיישא את שמו של יאיר, רכישת סימולטור חדשני לבית החולים איכילוב המיועד לשיקום חיילים נפגעי ראש, וחלוקת ציוד לאלפי פצועים בבתי החולים שיבא, סורוקה ואיכילוב. "אשתי ביצעה לפחות עשרה או אחד עשר סיבובים של ביקור לוחמים, הקמנו בית כנסת בשדרות שנקרא 'משכן יאיר', קהילה שלמה ששוקקת חיים וילדים שעוסקים באהבת ארץ ישראל ותורת ישראל, ממש שני קילומטרים מהמקום שבו יאיר נפל".
אולם, עבור מימון, ההנצחה לא נעצרה רק בעמותה. עשרה חודשים אחרי הנפילה, כשניסה לחזור לשגרת עבודתו במשרד, הרגיש שמשהו אינו כשורה. "אמרתי רגע, הילד שלי נפל, העולם השתנה לי, איך אני עושה את אותו דבר כמו לפני שהוא נפל?". החיפוש אחר משמעות הוביל אותו ליחידת הניוד של צה"ל - יחידת מתנדבים המפעילה ג'יפים פרטיים במשימות מבצעיות מורכבות. למרות שעברו שמונה שנים מאז שסיים את שירות המילואים שלו, מימון התייצב והתנדב למעלה מ-200 ימי מילואים בשנה וחצי האחרונות.
"נשביתי בקסם הזה שקורה לי במילואים. זה יוצר עבורי ערך מטורף", הוא מסביר בהתרגשות. "אני מקבל אוויר, אני רואה את יאיר דרך הלוחמים המדהימים שאני פוגש. הייתי במצרים, בירדן ובסוריה, ובעוד חודשיים אנחנו מתגייסים ללבנון לסבב עם חטיבת צנחנים, שביקשו במיוחד שהשותף שלי לצוות ואני נצטוות אליהם".
שיאה של ההכרה בפעילותו המאומצת הגיע השבוע כשמימון קיבל את אות מצטיין אוגדה. "הסיבה שבחרו בי היא לא בגללי, אני פשוט מוביל וממשיך את הדרך של יאיר. יאיר היה מקצוען, הוא עשה הכל במסירות, בשליחות ובפרפקציוניזם. הוא המצפן שלי והבסיס הערכי לכל מה שאני עושה. כשאני פועל מהמקום הזה, זה חייב להיות משהו שהוא מצוין. אני לא אעשה שום פעולה כשיאיר לנגד עיניי שהיא תהיה פחות ממושלמת".
במשימה האחרונה שביצע בגבולות מצרים וירדן יחד עם שותפו לצוות שמעון כהן, עסקו השניים בתחום המבצעי של לכידת רחפנים. מימון מעיד כי המקצוענות שספג מיאיר היא שהובילה להצלחה המבצעית ה"מטורפת", כדבריו. "הדרך של יאיר ממשיכה. היא תמשיך כל עוד ייתנו לי לשרת במילואים. כל דבר שאני עושה יהיה לזכרו ולזכותו, וזה יהיה הערך שיוביל אותנו. אנחנו אוהבים את המדינה מאוד".