הרב דורון פרץ, נשיא ההסתדרות הציונית ואביו של סרן דניאל הי"ד שנפל בקרב על הגנת נחל עוז וגופתו נחטפה בראשית מלחמת חרבות ברזל, מספר לערוץ 7 על התחושות הקשות ביום הזיכרון הראשון בו הוא מגיע לקבר שבו אכן נמצא בנו.
"במובנים מסוימים יום הזיכרון הזה קשה יותר. זה אמנם יום הזיכרון השלישי שבו יש לנו קבר, אבל יום הזיכרון הראשון שבו הגוף של דניאל נמצא בו לאחר שהובא לקבורה", אומר הרב פרץ ומספר כי "חודש וחצי לפני יום הזיכרון הראשון, היום ה-163 מאז השבעה באוקטובר, כשהתבשרנו שהוא נהרג היו לנו המדים הרוויים בדם שלו ואת זה קברנו. ביום הזיכרון הראשון היה קבר עם מדים וכך בשנה שעברה. הפעם אנחנו אחרי שברוך ה' הוא חזר וכל סוגיית החטופים מאחורינו אבל השכול ממשי יותר מאי פעם, וזה קשה".
על ההצטרפות האישית למשפחת השכול מציין הרב פרץ את 'צוות פרץ', את מתן אנגרסט ששב חי מהשבי, "זה המעגל הראשון של הצוות שלו שנלחמו יחד ונפלו יחד. הגיע לכאן גם שילה כרמי, לוחם גולני, צלף, שדניאל ראה אותו והתחבק אתו, יש כאן את האנשים האחרונים שהוא נגע בהם, חברים ביחידה, ומעגלים נוספים של חיל השריון והצבא כולו ועם ישראל הגדול. לצערינו אנחנו חלק מהמשפחה הכואבת הזו".
בהתייחס לשאלה העולה מדי שנה בדבר צמידות יום הזיכרון ליום העצמאות, אומר הרב פרץ כי הוא עצמו היה צריך ללמוד כיצד לחיות עם השילוב הזה, ובהקשר זה הוא מזכיר את חתונת בנו הבכור, יונתן, שנפצע בקרבות והמשפחה הייתה צריכה לקבל החלטה אם לקיים את החתונה עשרה ימים לאחר השבעה באוקטובר כשדניאל נעדר.
"קיבלנו את ההחלטה הנוראה אבל הנכונה, להתקדם עם החתונה. הצלחנו לחתן בן ואחת החברות אמר לי 'דורון, זו הייתה החתונה הכי עצובה, הכי שמחה והכי מעוררת השראה', ולמדתי שהחיים הם גם וגם. זה קשה באופן אישי, אבל גם בהגדה כשמספרים את סיפורו של עם ישראל מספרים את ה'הא לחמא עניא', מספרים על העבדות והמרור כחלק מהסיפור וחלק מהסיפור הזה הוא גם זה שיצאנו ממצרים. גם כאן, עולים מהזיכרון לעצמאות. זה כואב, אבל כך הם חיינו".