לפני 11 שנים וחצי תקפו שני מחבלים בגרזנים ובירי את מתפללי בית הכנסת 'קהילת בני תורה' בהר נוף.
באירוע הקשה נרצחו חמישה ממתפללי בית הכנסת ושוטר תנועה דרוזי, רב סמל זידאן סייף, שהגיע למקום ויחד עם חברו הסתער על המחבלים באקדחים שלופים, משך אליו את האש עד שנפל.
בראיון לערוץ 7 מספרת אלמנתו, רינאל, על בעלה, על האירוע הטראגי, על גבורתו של בעלה ועל הקשר שנוצר בין הקהילה החרדית בהר נוף לעדה הדרוזית בעקבות הטבח. את סיפור גבורתו פירטה גם בסרט 'אלמנה' שהופק עבור ערוץ 'מכאן' (התאגיד).
"זידאן היה כל עולמי", היא אומרת ומספרת על אב צעיר לתינוקת, שוטר במשטרת התנועה של ירושלים שלא היה מתפקידו להגיע לאירועי פח"ע ולהתמודד עם מתקפה רצחנית של מחבלים, "אבל הכוח הרצון והאמונה שלו להגן ולשמור על הזולת ועל המדינה שלחו אותו לשם".
"הוא שמע על האירוע במכשיר קשר וקפץ למקום. הוא היה הראשון שהגיע ושילם בחיים שלו. אם הוא לא היה היו הרבה מתפללים נרצחים ונפצעים", אומרת רינאל ומציינת כי מתחת לקומת בית הכנסת היו בשעת הפיגוע כמאה ילדים שאלמלא גבורתו של זידאן היו צפויים לעמוד בפני המשך מתקפת הרצח של המחבלים.
עוד היא מספרת על שוטרת שהייתה עם זידאן, אך הוא דחף אותה לאחור על מנת שלא תיפגע, הגן עליה ונכנס פנימה אל זירת הפיגוע. לשאלתנו אם עוד קודם ליום בו נפל ידעה שקיימת בו גבורה שכזו משיבה רינאל בחיוב. "הייתי מסתכלת עליו ורואה אותו כגיבור. הוא כל הזמן היה רוצה לעזור לאנשים, אדם תומך עם שמחת חיים, אוהב אנשים", היא אומרת ומציינת כי בעלה בחר להסתער על המחבלים מבלי לחשוב על המשפחה שמאחור, על אשתו ובתו התינוקת. גם כאשר היא התקשרה באותן שניות הוא לא שקל אם לענות ובחר להמשיך הלאה על אף הסיכון הוודאי.
על אותם רגעים מנקודת מבטה משחזרת רינאל ומספרת כי כחצי שעה לפני האירוע שוחחה עם זידאן שבסוף השיחה הבטיח שיחזור אליה אך לא חזר. "הייתה לי הרגשה רעה", היא אומרת. "אחרי שראיתי כתבות על פיגוע בירושלים שלחתי הודעות, ביקשתי שיעדכן אותי אם הוא בפיגוע. אמרתי לעצמי שהוא בטוח באירוע אבל לא חשבתי שהוא כבר לא יחזור אליי".
בעקבות ההקרבה ההרואית של זידאן נוצר קשר מיוחד בין ראשי הקהילה החרדית של בית הכנסת עם משפחתו, עם רינאל עצמה ועם העדה הדרוזית. רינאל מציינת כי הקשר היה הדוק וחזק מאוד בשלוש השנים האחרונות, וכיום הוא עדיין קיים אם כי לא כפי שהיה בתחילה. רבנים מהקהילה, היא אומרת, שומרים על קשר ותומכים בה ובהוריו של זידאן. סביב שבת פרשת יתרו מתקיים מפגש מיוחד ובו ארוחה משותפת כביטוי לקשר ההיסטורי בין העדה הדרוזית לעם היהודי ומתוך כך לקשר שהתהדק בעקבות מסירותו של זידאן.
יצוין כי הזיכרון וההנצחה בעדה הדרוזית שונה מאלו שאצל היהודים. בעדה הדרוזית אין עליה לקברו של נפטר ואין ביקורים בבית הקברות מתוך אמונה שהחשיבות האמיתית נמצאת בנשמה שנשארת ולא בגוף המתכלה. לעומת זאת, כאשר מדובר בחללי מלחמה עולים בני העדה לבתי העלמין הצבאיים על מנת להביע כבוד לנופלים.
לימים נישאה רינאל לאחיו של זידאן. "מותר אצלנו לאלמנה להתחתן שוב, וההחלטה שלי הייתה להתחתן עם אח שלו", היא אומרת ומספרת על התחושה שכך יישמר זכרו של זידאן, כך תתחזק התחושה שרוחו עדיין מלווה אותם, כך גם יוכלו לשמור על בתו של זידאן יחד. "אנחנו מרגישים שהוא חי איתנו. זידאן איתנו כל יום. אנחנו מדברים עליו כל יום וכל היום. החיוך שלו לא נעלם, שומעים את החיוך שלו כאילו הוא איתנו", אומרת רינאל.
לזכרו של זידאן הוקמה עמותה להנצחת דרכו, ערכיו וגבורתו כסמל לאומץ, נתינה ואחדות. "זידאן לא שייך רק לעדה אחת, אלא מהווה דמות מעוררת השראה לכלל החברה הישראלית", אומרת רינאל ומספרת על אתר הנצחה שצפוי להיפתח בקרוב לזכרו בהר אשקר, ובו כביטוי להמשכיות החיים והזיכרון פינות ישיבה למבקרים ובמרכזו פסל עץ הפונה מזרחה, לכיוון ירושלים, העיר בה נפל זידאן. "ענפי העץ והעלים הירוקים מסמלים את החיים, התקווה והצמיחה מתוך כאב ואובדן".
בדבריה מביעה רינאל תקווה ש"אתר ההנצחה יהפוך "למקום של חיבור בין אנשים, בין עדות, ובין לבבות. מקום שמזמין כל אדם להגיע, להכיר את סיפורו של זידאן, ולהתחבר לערכים של אומץ, ערבות הדדית ואהבת האדם" רינאל קוראת לציבור הרחב להגיע למקום "לכבד את זכרו, ולהיות חלק מהמשך הדרך והמורשת".
