לידור, חבר אהוב, את החיוך הפשוט שהיה נסוך על שפתיך לא ניתן לשכוח החכמה והכישרונות הרבים שלך, לא הסתירו את הטוב הפשוט שהיה מוקרן דרכך לסביבה כולה.
ביישנות ועדינות לצד עוצמה ותעוזה היו בעיניי חלק מרכזי בתנועת החיים שלך. למרות שבנטייה הטבעית שלך יכולת הרבה פעמים להרפות. להרפות עם חברים, עם הרצון להיות בצד, עם הענווה הגדולה שלך, החלטת שזה לא נכון לך, שאתה לא מוותר, לא עושה הנחות, גם אם זה לצאת מאזור הנוחות, גם אם זה להילחם עבור האמת של אחרים באופן שבכלל לא ישרת את האינטרסים האישיים שלך
איך ההתפעלות וההשתאות שלך לראות תעוזה והתקדמות אצל אחרים השאירה אצלך רושם, אבל זה לא השאיר אצלך התפעלות גרידה, זה הוביל אותך לתור ולחפש, לפרוץ ולהעז.
זכיתי לגדול איתך, להתאמן, לדבר עד השעות הקטנות, לא אשכח לעולם את הכתב היפה שלך, את ההקשבה והעצמה שידעת להעצים אחרים בעין הטובה שלך, שמחת לראות אחרים מתקדמים, עינך לא הייתה צרה בהם זה אחד הדברים שאני לוקח ממך, לחפש לא רק את הכישרונות של אחרים, לחפש את ההתקדמות שלהם ולשמוח בה, כשדיברת על אחרים, כאילו באופן טבעי גלשת לדבר על התכונות הטובות שלהם, כאילו כל מבט שלך בזולת היה לחפש במה הוא טוב, במה הוא השתדרג. מי יודע, אולי דווקא בגלל זה נפלת בתקופה בה נפטרו תלמידי ר' עקיבא לתקן את צרות העין. להפוך את העין לטובה.
אחי אהובי, למדת תורה הרבה, ולא החזקת טובה לעצמך, עמלת ויגעת ואין לי ספק שאתה נהנה מהפירות הללו שם בשמים, במקום הכ"כ גבוה בו אתה נמצא, ששום בריאה לא יכולה לעמוד במחיצתך. לאחרונה דיברת איתי על השקעות לטווח הרחוק, אז עקפת את כולנו מימין, הרוג מלכות, שנהרג על קדושת ה', עם כל זה שזה שורף לנו כאן את הלב, זו השקעה שאין שני לה. אין לי ספק שטוב לך שמה אבל אנחנו נבכה ונכאב את הטוב הנגלה שאיבדנו כאן למטה.
אחי יקירי, העגלה של עם ישראל צריכה דחיפה לבית המקדש, לנבואה, לתחיית המתים. איש אמת שכמוך בוודאי יכול לדפוק שם בשמיים וללמד זכות על עם ישראל ולבקש ולהתחנן לפני ה' יתברך שייתן אחרית לעמו, תנצב"ה.