הרב בראל שבח, ראש ישיבת הר ברכה, שיתף בפודקאסט של ערוץ 7 בהתמודדות הישיבה בתקופת הלחימה ובזיכרונות משלושה אנשים קרובים - אחיו הרב רזיאל שבח הי"ד, תלמידו אילן כהן שנפל במלחמה ומחברו הקרוב איתמר בן גל שנרצח בפיגוע.
בראשית דבריו הוא תיאר מציאות מתמשכת של גיוסים, שירות מילואים והיעדרות ממושכת של תלמידים מבית המדרש. הוא סיפר כי בשנתיים האחרונות הישיבה כמעט שלא פעלה במצבת תלמידים מלאה, כאשר שיעורים שלמים נמצאים בשירות פעיל או נקראים שוב ושוב למילואים. גם תלמידים שהגיעו לשנה מתקדמת בישיבה מוצאים עצמם חוזרים לשירות, לעיתים לאורך רוב תקופת הלימודים.
הרב שבח הדגיש כי לצד הקושי, בישיבה רואים בכך חלק מהמחויבות והשליחות. "זו צו השעה", והוסיף כי מדובר במסירות הנדרשת למען עם ישראל וישוב הארץ. לעיתים המסירות מגיעה עד כדי מסירת נפש ממש, כפי שאירע עם תלמיד הישיבה אילן כהן.
"אילן עלה מארגנטינה, הגיע לישיבה כאשר שלט בעברית ברמה בסיסית בלבד". הרב שבח תיאר כיצד התעקש לדבר עברית בלבד, גם כאשר היה לו קל יותר להשתמש באנגלית, וכיצד נשא עמו פנקס שבו רשם מילים חדשות כדי ללמוד ולהשתפר. "הוא התעקש לדבר רק בעברית, מראה את הדבקות שלו", והוסיף כי היה מבקש לעצור שיחה כדי לרשום מילה חדשה ולחזור אליה בהמשך. בתוך זמן קצר הצליח לרכוש שליטה טובה בשפה, דבר שהרשים את סביבתו והעיד על נחישותו. "בצורה פלאית לעולה חדש".
בישיבה ליוו אותו גם בתהליך הגיוס, והוא התעקש להתנדב לצנחנים ולהשתלב בשירות קרבי. לאחר תהליך ממושך הצליח להגשים את רצונו, ומצא עצמו בתוך מציאות הלחימה כחלק מהכוחות הלוחמים. הרב שבח תיאר את יום קבלת הבשורה על נפילתו של כהן. "אילן נפגע מדוצ. זו הייתה בשורה כואבת, במיוחד חייל שעלה מתוך ציונות ודבקות, שנהיה ראויים".
בהמשך הראיון התייחס הרב שבח גם לחברו הקרוב, איתמר בן גל, עמו למד במשך שנים רבות. הוא תיאר חברות ארוכת שנים שהחלה כבר בתקופת הלימודים בישיבה ונמשכה לאורך תחנות שונות בחיים. " חבר נפש. היינו חברותא המון שנים כתלמידים וגם בהמשך, מעל 8 שנים. הרב איתמר היה חי בכל מאודו את התורה של הר ברכה - לחיות בצורה מלאה ולשמור על חיוניות ואמונה והכל בשמחה. חי את האידיאל בצורה שלמה וכך המשיך בחינוך בגבעת שמואל, כולל כתיבת הערות לכל אחד ואחד באופן אישי. אחרי הרצח עברתי על מיילים שהתכתבנו, תמיד עם סיומת של "תצליח, חזק וברוך", אורות גבוהים היו לו, קיבל את התורה שלנו בהר ברכה בצורה מופלאה. משאירים את המקום של הכאב ועם זאת מחפשים ללמוד מהרוח של הדמויות המיוחדות".
הרב שבח, אחיו של הרב רזיאל שבח שנרצח בפיגוע בחוות גלעד, שיחזר את הרגעים שבהם נודע לו על האירוע ואת הלילה המטלטל שעבר עליו. הוא קיבל את הידיעות הראשונות בעת שהגיע לישיבה לאחר ארוחת ערב, כאשר החלו לזרום הודעות על פיגוע באזור.
"התחילו להגיע הודעות שהיה פיגוע ליד חוות גלעד", סיפר, "יש לי אח בחוות גלעד". זמן קצר לאחר מכן התקבלו עדכונים על נפגעים, ובהם מתנדב מד"א, נתון שהגביר את החשש לאחיו. בשיחה עם אשתו הבין כי כבר התקבלה הודעה מגיסתו יעל שבח כי נורה ויש להתפלל לשלומו.
הרב שבח יצא מיד לכיוון חוות גלעד, מרחק נסיעה של כ-20 דקות, מבלי להעריך את חומרת המצב. "אם יש הקלטה והוא מדבר, אז כנראה בסדר, לא בסכנה כזו של סכנת חיים", אמר, בהתייחסו להקלטה שהופצה מהזירה.
עם התקרבותו למקום הבחין כי הציר נסגר, אך בסיוע אנשים במקום הצליח להיכנס לזירה. הוא תיאר כי הבחין בתרמילים רבים על הכביש, "כשהגעתי כבר לחמש עשרה, הבנתי שזה אירוע יותר רציני".
בהמשך הגיע עם בני המשפחה לבית החולים, שם המתינו לעדכון על מצבו של הרב רזיאל שבח. "אחרי כמה דקות יצא הרופא והודיע שניסו פעולות החייאה מתקדמות, אבל לא הצליחו והוא נפטר. פתאום שאלות של מה קוברים, איפה קוברים ואיך עושים. לילה מאוד מטלטל".
בתוך הביקורים הרבים של אישי הציבור והאמירות על בניין הארץ, הוא בחר להתמקד במסר מעשי של אחריות והמשך עשייה. "אפשר תמיד להגיד סיסמה של בבניין הארץ ננוחם, אבל זה בידינו אם אנחנו נרצה בזה ונפעל לזה, אז זה יהיה תשובה הולמת".
הרב שבח תיאר את אחיו כדמות תוססת ולא שקטה. "מאוד פעלתן, מאוד רועש, איפה שהוא נמצא שומעים אותו ורואים אותו". הוא ציין כי כבר בצעירותו חיפש לשלב בין לימוד למעשה, ובחר במסלולים מעשיים לצד לימוד תורני.
הוא ציין כי תקופת הגירוש מגוש קטיף הייתה עבורו נקודת טלטלה משמעותית, שהובילה לחיפוש פנימי ולהעמקה בעולם הרבני. לצד זאת, בחר לעסוק בפועל בתחומים שונים, בהם כתיבת סת"ם, שחיטה והתנדבות במד"א, מתוך רצון ליישם כל לימוד במעשה.
אחד הסיפורים שהמחישו את דרכו היה התלבטות בין הישארות בגוש בימים שלפני הגירוש לבין חזרה לפעילות עם ילדים במסגרת קייטנה. "הוא בחר בחיים, בילדים שצריך לשמח אותם", סיפר, וציין כי גם כאשר הלב היה שבור, המשיך לפעול ולשמח אחרים.
הרב שבח הוסיף כי אחיו הקפיד לראות כל אדם באופן אישי, גם בפרטים הקטנים, והדגיש את הרצון לשלב שמחה בלימוד התורה. לצד הכאב על האובדן, הוא ציין כי האחריות להמשיך את הדרך והערכים נותרה על בני המשפחה והסביבה, מתוך תחושת מחויבות להוסיף חיים ועשייה.
לסיום הוא ציין כי "החיים נגדעו, ייש כאב אבל ממשיכים בעשייה, אי אפשר לגדוע את הערכים שלהם כי הם נצחיים".
הרב שבח שיתף אודות עיקרי דרכה של הישיבה ואת תפיסת עולמה. בדבריו הציג את היסודות שעליהם נבנתה הישיבה, תוך הדגשת דמותו ופועלו של הרב אליעזר מלמד, שייסד ובנה את דרכה. מרכז העשייה בישיבה מתמקד בתפיסה של "תורת חיים", המחברת בין לימוד התורה לבין כלל תחומי החיים. "תורת חיים זה יותר מדויק", שכן מדובר בתפיסה רחבה יותר מאשר שיטת לימוד בלבד. הוא הסביר כי אף שניתן להגדיר חלק מהעיסוק כ"אליבא דהלכתא", הרי שבפועל מדובר בגישה כוללת לחיים. "אליבא דהלכתא אפשר לקחת למקום של איך לומדים סוגיה, אבל בסוף זה תורת חיים".
הרב שבח הדגיש כי השפעת הישיבה אינה מוגבלת לשנות הלימוד בלבד, אלא ממשיכה ללוות את הבוגרים לאורך חייהם. "יש אומרים שהר ברכה זה לכל החיים. גם אם היית שם תקופה קצרה, זה ממשיך איתך אחרי זה לכל החיים. ברוך השם יש לנו בוגרים בכל התחומים, שעושים את הדברים באידיאליסטיות גדולה, בחיבור לקודש".
בהתייחסו למטרת הישיבה, הסביר כי המבט המרכזי הוא עיצוב דמותו של האדם העובד את ה' בשלמות. "המבט הוא איך להקנות לאדם חיים של מי שעובד ה' בצורה שלמה, בכל הכישרונות שיש לו. הכל מחובר מתוך החזון הגדול של ליצור קהילה, של ליצור חברה, שהיא חיה על פי התורה".
הרב בראל שבח מתאר את חלקו בכתיבת ארבעה ספרים בסדרת "פניני הלכה" לצד הרב אליעזר מלמד, ומציג תמונה מפורטת של תהליך העבודה, שיתוף הפעולה והדינמיקה שהתפתחה לאורך השנים. בשנים שבהן היה חלק מהצוות, העבודה הייתה מצומצמת יותר בהשוואה להיקף הפעילות כיום, וכללה קשר יומיומי עם הרב מלמד ועבודה ישירה על הסוגיות.
"לפני שנהייתי ר"מ, הייתי חלק מהצוות. זה קצת שונה ממה שאנחנו מכירים היום. באותה תקופה זה היה הרב מאור קיים ואני, עבדנו מול הרב, כל אחד על התחומים שלו". במסגרת זו השתתף בכתיבת ספרים בנושאי מועדים, ימים נוראים, סוכה ושמחת הבית וברכתו, תוך עבודה שוטפת עם הרב מלמד.
העבודה כללה ישיבה משותפת על הסוגיות, הכנת החומרים מראש והצגתם בפני הרב, כאשר תהליך הלמידה היה משמעותי גם מבחינה אישית. "למדתי מזה המון, איך מסדרים ואיך מקצרים", והדגיש כי פעמים רבות הגיע עם הרחבות והצעות שנדרשו לעבור תהליך צמצום מדויק.
הרב שבח מספר כי אחד המאפיינים המרכזיים בעבודתו של הרב מלמד הוא היכולת לזקק רעיונות מורכבים לניסוח תמציתי ומדויק. "הייתי בא לפעמים עם הרחבות והרב היה יושב ומצמצם, כשכל מה שרצינו להגיד נמצא", והגדיר זאת כחלק מתהליך של "שימוש" ולמידה מעשית.
הדינמיקה בין הכותבים לבין הרב מלמד התבססה על חלוקת תפקידים ברורה, כאשר ברוב המקרים הכיוון הראשוני נכתב על ידי הרב עצמו. "את רוב הדברים הרב מלמד כותב לגמרי, וכשצריך להרחיב, הוא מבקש מכל אחד בעניינים שהוא עוסק בהם להרחיב יותר", הסביר.
בשלב מוקדם יותר של העבודה, הרב מלמד אף עבר על חלקי ההרחבות, אך בהמשך האחריות עברה לגורמים אחרים בצוות. "אחרי זה זה יצא לגמרי מהרב, והוא הפסיק להתעסק בהרחבות", ציין, והוסיף כי כיום החומרים מתפרסמים כמאמרים באתר ולא כספרים נפרדים, מתוך רצון לזרז את פרסום התוכן.
הרב שבח הדגיש כי אחד העקרונות המרכזיים בעבודתו של הרב מלמד הוא החשיבות להוציא את הדברים לציבור בזמן. "הדברים צריכים לצאת מהר, כי יש צורך להסביר ולברר את דברי התורה", גם אם המשמעות היא דחיית הרחבות מפורטות לשלב מאוחר יותר.
ביחס לעריכה ולשיפור הטקסטים, תיאר הרב שבח תהליך מדויק של ליטוש. "כמעט תמיד הכיוון הראשוני הוא של הרב, והדברים לובשים צורה", והוסיף כי "יושבים על כל מילה, היא מדודה ממש".
הרב שבח מדגיש כי אחד החידושים המרכזיים בסדרת הספרים הוא היכולת לפנות גם לקוראים שאינם מגיעים מרקע ישיבתי, מבלי לפגוע בעומק ההלכתי. "מי שלא למד את הסוגיה ממקורותיה, מבין, אבל גם מי שכן למד, שם לב לדיוק", והדגיש כי הבחירה בכל מילה משקפת לעיתים מחלוקות עומק בין ראשונים.
השותפות בכתיבה אינה מוגבלת לצוות המצומצם בלבד, אלא כוללת גם את תלמידי הישיבה. "כל ספר, לפני שהוא יוצא, הרב יושב עם הבחורים וקוראים יחד", סיפר, והוסיף כי מתקיימים דיונים המשפיעים על התוכן והבהירות. "שאלות של אם זה היה ברור או לא ברור, וגם מה יותר נכון לכתוב", כאשר לעיתים הכרעות מתקבלות על בסיס תגובות התלמידים, כחלק משותפות רחבה יותר ביצירה.
בנוגע לקו הרעיוני של הסדרה, תיאר הרב שבח מספר עקרונות מרכזיים שהנחו את העבודה. אחד מהם הוא צמצום מחלוקות והצגת המכנה המשותף בין הדעות. "לנסות לראות איך דברים שנראים כמחלוקת גדולה, כשמדייקים, המחלוקת היא רק בהתפרטות".
שיטה זו באה לידי ביטוי גם באופן הצגת ההלכה, כאשר תחילה מוצג המוסכם ורק לאחר מכן הפרטים שבהם קיימים הבדלים. בנוסף, קיימת מגמה לפרק חלוקות כלליות כמו "ספרדים" ו"אשכנזים" ולהציג תמונה מורכבת ומדויקת יותר.
עיקרון נוסף הוא מעבר מן הכלל אל הפרט, תוך הבנת היסודות הרעיוניים של הסוגיה. "כשמבינים את היסוד, רואים את הפרטים בצורה ברורה יותר", ציין, והוסיף כי גישה זו מסייעת גם לצמצום מחלוקות ולהבנה עמוקה יותר.
היבט נוסף בעבודה הוא שילוב יסודות אמוניים בפתיחה לנושאים הלכתיים. "מתחילים קודם כל בשיעור אמונה", מתוך רצון לחבר את ההלכה לרעיון שמאחוריה ולהעמיק את החוויה של הלומד. כדי שאדם יוכל לחיות את התורה בצורה עמוקה, הוא צריך להרגיש את ההבנה של הדברים".
הרב שבח ציין כי הרקע האישי שלו השפיע בכתיבה. "בספרים שהייתי שותף בהם, אפשר למצוא את הפסיקה התימנית יותר", והסביר כי כל אדם מביא עמו את עולמו הרוחני והמסורתי לתוך בית המדרש.
בהתייחס להבדלי המנהגים בין העדות, סיפר הרב שבח על חוויה אישית שהמחישה את הפערים. "אני ממש זוכר מייל שקיבלתי מהרב, הוא כתב, אתה מכיר כאלה שיושבים בתקיעות עם יושב? ואני אמרתי לו, מה זאת אומרת? יש שעומדים?", והדגיש כי לכל עדה יש את המנהגים שעליהם גדלה.
הרב שבח ציין כי בירור המנהגים השונים דווקא תורם להפחתת מחלוקות. כאשר לומדים לעומק את המקורות, מתברר כי המציאות מורכבת יותר מחלוקה פשוטה בין עדות, וישנן שיטות שונות גם בתוך כל מסורת.
הרב שבח התייחס גם למתח שבין הרצון לאחדות כלל ישראל לבין השמירה על זהות עדתית ייחודית. הוא ציין כי מדובר בשאלה שאין לה תשובה חד-משמעית, אך הדגיש כי יש ערך הן לשילוב והן לשימור.
הוא הדגיש כי בעולם הישיבות קיימת כיום הבנה לצורך לתת מקום למסורות השונות."בישיבת הר ברכה בלימוד אנחנו יחד, ובתפילה יש יותר מקום לתת את המסורות", והדגיש כי מדובר בשילוב שמחזק את הקשר בין כלל התלמידים.
בהתייחס ליהדות תימן עצמה, ציין הרב שבח כי אחד המאפיינים הבולטים שלה הוא השילוב בין לימוד תורה לחיי המעשה. מדובר במציאות שבה התורה הייתה חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום.
"כולם למדו, וכולם היו חלק מהקהילה מבית הכנסת והגיעו. כולם ידעו ספר", והוסיף כי יש עדויות לכך גם במקורות היסטוריים. "יש איגרת מפורסמת מהרב קוק, לאביו, שהוא מספר על העולים התימנים... 'וכולם יראי שמיים ואין בהם עם הארץ כמעט'".