מדינת ישראל מציינת הערב (שלישי) את המעבר החד מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לחגיגות יום העצמאות ה-78.
הטקס הממלכתי, שנערך כמיטב המסורת ברחבת הר הרצל בירושלים, עומד השנה בסימן "עוצמות של התחדשות", ביטוי לכוחו של העם לקום ולצמוח מתוך אתגרי התקופה.
את הטקס מנחים השנה הזמר והיוצר רותם כהן והשחקנית ואשת הטלוויזיה מלי לוי. החלק האמנותי של הערב יכלול שורת הופעות של בולטי האמנים בישראל, בהם: אמיר דדון, עמיר בניון, ששון שאולוב, אסתר רדא ונועם חורב.
נציגי צה"ל עלו להשיא את המשואה הראשונה. הראשונה לעלות הייתה רב-סרן נ', מפקדת פלוגת איסוף קרבי, שסיפורה הפך לסמל של נחישות. נ' נפצעה פעמיים בקרבות - בפעם השנייה פציעה קשה שהובילה לכריתת רגלה. לאחר שנתיים של שיקום מורכב בבתי החולים בילינסון ורעות, היא הודיעה כי בכוונתה לשוב בחודשים הקרובים לשירות פעיל בחיל האיסוף הקרבי.
בנאומה המרגש אמרה נ': "אני משיאה משואה זו לכבוד הפצועים והפצועות שנלחמים כעת בחזית השיקום. מאחורי כל פצוע יש קהילה תומכת ומשפחות - חיילים ללא מדים. לא היינו מצליחים לעבור זאת בלעדיכם".
לצדה השיא משואה אלוף-משנה מ', דמות מפתח בבניית התוכניות המבצעיות של חיל האוויר. המנחים פירטו את הישגי החיל תחת הובלתו במבצעי "שאגת הארי" ו"עם כלביא" - מבצעים שבהם חיל האוויר סיכל את צמרת המשטר האיראני, כולל את המנהיג העליון, והשמיד מתקני העשרה ופיתוח טילים.
אל"ם מ' הקדיש את המשואה לכלל מערכי הצבא וההגנה האווירית שיירטו עשרות אלפי טילים: "הוכחנו כי ישראל תסכל כל איום שנשקף על אזרחיה. נמשיך להכות באויבינו ככל שיידרש - עד הניצחון! ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום".
המשואה השנייה בטקס הוקדשה לקטר הצמיחה של ישראל - ההייטק. המשואה השנייה הושאה על ידי גילי רענן, דמות מפתח באקו-סיסטם הטכנולוגי הישראלי, המייצג את החיבור שבין ביטחון, כלכלה ורוח ספורטיבית. רענן, בוגר יחידת 8200 ששירת עשור בפיתוח טכנולוגיות פורצות דרך וזכה על פועלו בפרס ביטחון ישראל, הפך ברבות השנים לאחד היזמים והמשקיעים המשפיעים בתחום הסייבר העולמי.
בנאומו, השווה רענן בין היזמים המודרניים לחלוצי הקמת המדינה: "כמו החלוצים שיצאו לעבד את האדמות עם קום המדינה, בקהילת ההייטק זורעים רעיונות וקוצרים מציאות חדשה - ברוח, באומץ ובתבונה". הוא בחר להדגיש את החשיבות של מדע וחופש כבסיס למדינה דמוקרטית.
הוא הזכיר את בתו, עדי ז"ל, שנספתה באסון נחל צפית בשנת 2018. רענן ציין כי זכרה הוא שמניע אותו לפעול למען עתיד טוב יותר: "היא מזכירה לי כמה יקרים החיים וגדולה האחריות שלנו לבנות כאן עתיד טוב יותר. אני שולח חיבוק למשפחות השכולות על הכוח להמשיך לחיות וליצור באומץ למרות הכאב".
המשואה השלישית הוקדשה לצוותים הרפואיים בישראל. את המשואה השלישית השיאה פרופסור דינה בן יהודה, דמות מופת בעולם הרפואה והמחקר בישראל. פרופ' בן יהודה, המשמשת כיום כמנהלת האגף ההמטולוגי במרכז הרפואי הדסה וכראש המחלקה לחינוך רפואי במכון ויצמן, היא חלק ממשפחה שכל כולה מגויסת למען המדינה. היא עצמה זכתה בצל"ש הרמטכ"ל על פועלה במלחמת יום הכיפורים, ובתה, אור, היא האישה הראשונה שמונתה למפקדת גדוד בחיל הרגלים.
בנאומה, בחרה פרופ' בן יהודה להקדיש את המשואה לקהילת הרפואה המתמודדת עם שנים קשות - מהמאבק בקורונה ועד למלחמה הנוכחית. רגע מצמרר נרשם כשדיברה על אחיינה האהוב: "אחד מהצוות המופלא הזה הוא האחיין שלנו, איתמר בן יהודה, חובש קרבי ולוחם בגולני, שהציל את חבריו ונפל בשבעה באוקטובר, סמוך למקום שבו נפל דודו יצחק במלחמת העצמאות בהגנה על בארי".
המשואה הרביעית הוקדשה לברית העמוקה שבין מדינת ישראל לעדה הדרוזית. את המשואה הרביעית השיא תאמר עטאללה, רואה חשבון ששירת כעשור במערך הכלכלי של צה"ל ובמערכת הביטחון.
בנאומו על הבמה, הדגיש עטאללה את המושג "גורל משותף": "אני משיא משואה זו לכבוד הברית בין העם היהודי לבין העדה הדרוזית בישראל - ברית של שותפות, נאמנות וגורל משותף, קשר שאנו מחויבים לשמור עליו מכל משמר".
עטאללה בחר להודות גם לאחיו בני העדה בסוריה וברחבי העולם, ולכל אלו שעמדו לצדם בשעות המבחן הקשות ביותר. בדבריו פנה עטאללה לכלל החברה הישראלית והדגיש את ערך ההתנדבות והעזרה לזולת: "לכבוד האנשים הבוחרים לפעול למען הזולת - כי כשאדם פוגש את כאבו של האחר ומשיב לו בחמלה, באחריות ובמעשה, הוא מבטא את פניה היפות ביותר של הרוח האנושית".
המשואה החמישית בטקס הוקדשה לחוסן של יישובי קו העימות. אורה חתן, בעלת המסעדה הכורדית ממושב שתולה, השיאה את המשואה לכבוד תושבי הצפון והחיילים.
המנחים, רותם כהן ומלי לוי, ציינו כי גם לאחר שהמסעדה המשפחתית נפגעה במלחמה, אורה לא הרימה ידיים. היא הפכה את המטבח שלה למרכז לוגיסטי של חמלה, ומבשלת מדי יום מאות ארוחות חמות ללוחמי צה"ל הפועלים בגזרה.
בנאומה, שנשא בגאווה ובקול רועד מהתרגשות, הקדישה אורה את המשואה לשכניה וחבריה הנאחזים בקרקע: "אני משיאה משואה זו לכבוד כל תושבי קו העימות בצפון, אנשי עמל אמיצי לב הנאחזים בקרקע באומרם השכם והערב: אסור לנו לעולם לאבד את הצפון!" היא הוסיפה והצדיעה לחיילות ולחיילים "ששומרים עלינו", ושלחה חיבוק חם לאימהות ולרעיות המגויסות בעורף.
אורה בחרה לסיים את דבריה בנימה אופטימית של התחדשות, כשהיא פונה לילדי הגליל ולבניה, יונתן ויאיר: "הגליל יחזור לפרוח. אני מבטיחה לכם! אנחנו חייבים להעניק להם חיים ללא מורא. בזכות אימי אני זוכרת בכל עת: זו האדמה שלי! אני לעד שתולה בשתולה!"
המשואה השישית הוקדשה לעולם הקולינריה הישראלי ולכוחו המרפא. השף אסף גרניט, שהתגייס במלחמה כחובש קרבי במילואים והקים מיזמי מזון למפונים ולחיילים, השיא את המשואה לכבוד ירושלים, קהילת המסעדנים והמורשת המשפחתית.
"אני משיא משואה זו לכבוד ירושלים שבה נולדתי וצמחתי - עיר שלימדה אותי עוד בילדותי לחַבֵּר: בין מזרח למערב, בין דתיים לחילוניים, בין הפועל לבית"ר". הוא בחר להוקיר את קהילת המסעדנים ואנשי המטבח שעוברים שנים מאתגרות, אך ממשיכים מדי יום "להדליק אש ולבשל" כדי ליצור מקורות של תקווה.
גרניט חתם את דבריו במסר של אחדות לאומית: "לכבוד העם הזה שיודע גם ברגעים הקשים ביותר למצוא את הכוח לקום מחדש, יחד, גם כשאנחנו לא מסכימים".
האת המשואה השביעית השיא רוני אינסאז שגדל באיראן בצל המהפכה האסלאמית. כדי לזכות בדרכון ולעלות לישראל, נאלץ להתגייס לצבא האיראני ולהסתיר את יהדותו באדיקות. בכישרון רב הוא התברג בתפקידי ליבה במערכת המשפט האיראנית, עד שהגיע למשרה הרמה של עוזר בכיר לסגן נשיא בית המשפט העליון באיראן.
מעמד זה אפשר לו לפעול בחשאי למען אחיו: בסיכון אישי עצום, הוביל אינסאז לגניזה של תיקים רבים שהמשטר ביקש להעמיד לדין נגד יהודים, ובכך הציל את חייהם של עשרות אנשים מגורל אכזר.
בנאומו המרגש, בחר אינסאז להפריד בין המשטר האכזרי לבין העם האיראני: "לכבוד העם האיראני האמיץ, הגדול ושוחר השלום, שרובו המוחלט אוהב את העם היהודי וחולם על חופש. למען האמונה שנזכה לראות בקריסת החומות ובנפילת המשטר האפל".
המשואה השמינית הוקדשה למשימה הקדושה של השבת החטופים. טליק גואילי, אמו של רן גואילי ז"ל שגופתו הושבה לאחר שנתיים, והמתאם גל הירש, השיאו משואה משותפת לאחר השלמת המשימה.
בנאום מרגש הודתה טליק לממשלת ישראל ולראש הממשלה בנימין נתניהו על המחויבות להשבת כל החטופים: "לכבוד ממשלת ישראל - בהובלתו של בנימין נתניהו שלא ויתרה עד החטוף האחרון. הבטחתם וקיימתם! רני, אין גאה ממני להיות אמא שלך. הגאווה חזקה מן העצב".
טליק פנתה גם לאויבי ישראל במסר חד משמעי: "דעו לכם, אנחנו כאן מאז ונישאר כאן לתמיד", וקראה לאחדות בין ימין ושמאל, דתיים וחילוניים.
המשואה התשיעית הוקדשה לתרבות ולקולנוע הישראלי. משה אדרי, מעמודי התווך של התעשייה המקומית, השיא את המשואה לכבוד היוצרים והשחקנים וסגר מעגל מרגש שהתחיל בדימונה של שנות ה-60.
"היצירה הישראלית חיה ובועטת - עלינו לשמור עליה מכל משמר! אני משיא משואה זו לכבוד היוצרים, המפיקים והשחקנים המפיחים חיים בסיפורה של החברה הישראלית על כל גווניה".
אדרי ספד לאחיו ושותפו למפעל החיים, ליאון אדרי ז"ל, שנפטר לפני מספר שנים: "ליאון אחי היקר, שותפי למסע שהקמנו יחד לפני שישים שנה בדימונה. לכבוד כל הילדים בפריפריה שמעיזים לחלום רחוק וגבוה. האמינו בעצמכם, כי אין כוח חזק יותר מנחישות, מאמונה ומתשוקה להפוך דמיון למציאות".
המשואה העשירית הוקדשה לשילוב המופלא שבין לימוד התורה להגנה על המולדת. הרב אבי זרביב, המכהן כדיין ובמקביל השלים קרוב ל-800 ימי מילואים כמפעיל דחפור בקו האש, השיא את המשואה לכבוד חטיבת גבעתי וחיל החימוש.
בנאומו, בחר הרב זרביב להעלות על נס את אלו שפעמים רבות נותרים מאחורי הקלעים - אנשי ההנדסה והחימוש: "אני משיא משואה זו לכבוד מפעילי הדחפורים והבאגרים - פורצי הדרך, מכריעי האויב ומפרקי תשתיות הטרור ששומרים על חיי חיילינו. לכבוד לוחמי החימוש ותומכי הלחימה, שההכרעה מתאפשרת בזכותם".
הוא הוסיף והצדיע ללוחמי חטיבת גבעתי, לסיירת ול"כוח רייש", וציין את התעוזה והחשיבה מחוץ לקופסה שאפיינו את המערכה.
המשואה ה-11 הוקדשה לעשרות אלפי פצועי צה"ל במערכה. ארי שפיץ, לוחם גבעתי שנפצע אנושות בעזה, איבד את שתי רגליו וידו והיה מורדם ומונשם במשך שבועות, השיא את המשואה לכבוד הפצועים ומשפחותיהם.
המנחים גוללו את סיפור גבורתו של ארי. לאחר שהוקפץ בשמחת תורה, נלחם ארי בעזה עד לרגע שבו התפוצץ מבנה ממולכד שבו שהה עם חבריו למחלקה. האירוע גבה את חייהם של שני מפקדיו, וארי עצמו נפצע באורח אנוש. לאחר חודש וחצי שבו היה מורדם ומונשם, התעורר ארי למציאות חדשה שבה איבד את שתי רגליו ואת ידו האחת. אולם, כפי שציינה מלי לוי בטקס: "לרגע לא נפלה רוחו של ארי". חמוש באהבת משפחתו וחבריו, יצא למסע שיקום יוצא דופן שהצית תקווה בלבבות רבים.
"אני משיא משואה זו לכבוד עשרות אלפי פצועי המלחמה העוברים מסע שיקום ארוך ומאתגר. לכבוד עמידתם האיתנה במשימה הארוכה והמורכבת של חזרה לחיים. זוהי מלחמה נוספת - וגם בה אין לנו ברירה אלא לנצח", אמר ארי.
כבוגר ישיבות ההסדר, הדגיש ארי את השילוב המלווה את חייו: "לכבוד ישיבות ההסדר שבהן גדלתי, המוכיחות כי תורה ושירות צבאי משמעותי הם שני עמודי תווך המשלימים זה את זה. לכבוד הזכות להיות חלק מהמשימה היהודית והציונית הגדולה בהיסטוריה".
את המשואה האחרונה השיא חבייר מיליי, נשיא ארגנטינה ואחד מידידיה הקרובים ביותר של ישראל בעולם. בנאום רב עוצמה ששילב פילוסופיה של חירות, ציטוטים מהמקורות היהודיים והתחייבות להעברת השגרירות לירושלים, חתם מיליי את הטקס לקול תשואות הקהל: "האור תמיד גובר על החושך".
הנשיא מיליי, הידוע בחיבורו העמוק למסורת היהודית, פתח את נאומו בניתוח גימטרי מרגש של שנת העצמאות הנוכחית. הוא ציין כי האותיות ע"ח (78) מסמלות שתי משמעויות עמוקות עבורו: "חירות עולם" ו-"חבר עצום".
"נוכחותי כאן איננה מקרית", הצהיר מיליי. "המעבר מחושך לאור הוא כואב, אך כפי שחנוכה מלמד אותנו - האמת והזמן תמיד ינצחו את השנאה. עצמאות ישראל היא קו פרשת מים בהיסטוריה האנושית".
ברגע השיא של הנאום, חזר הנשיא מיליי על הצהרתו המדינית החשובה ביותר, כשהוא ניצב בלב הבירה: "מהמקום הקדוש הזה, ירושלים, ברצוני לשוב ולהצהיר על רצוננו להעביר את שגרירות ארגנטינה לירושלים, בירתה הרוחנית של האומה הזאת. אנחנו לא רק שותפים - אנחנו חברים המאוחדים בערכים מוסריים משותפים".
הנשיא סיים את דבריו בקריאות "עם ישראל חי!" ו-"תחי החירות!", וחתם בעברית בהתרגשות: "לתפארת מדינת ישראל".
