כאשר בן זוסמן הי"ד יצא לשירות המילואים שלו בעזה, הוא הותיר אחריו מילים שהן צוואה עבורנו הוא כתב כך:
"אני כותב לכם את ההודעה הזו בדרך לבסיס. אם אתם קוראים את זה כנראה שקרה לי משהו. כמו שאתם מכירים אותי, כנראה אין מאושר ממני כרגע... אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל. גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. הייתה לי הזכות להגשים את החלום והייעוד שלי ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק..."
לדאבון לבנו, בשנתיים וחצי האחרונות התרבו הקברים והמצבות בחלקות הצבאיות. אדמת הארץ הזו רוותה דמעות של כאב שאין לו סוף, והספדים קורעי לב נישאו ברוח. ביום הזיכרון הזה גם הוקל לנו שהצלחנו להביא לקברות ישראל את כל החטופים שנרצחו בשבי.
בימים אלו, מול דמותם של הגיבורים והגיבורות שעזבו הכל ויצאו בחירוף נפש אל המערכה, אנו נחשפים לעומק הגבורה הישראלית. הם, שמסרו נפשם למעננו, מביטים בנו ממרומים ומבקשים שנמשיך לבחור בחיים; הם מצווים עלינו להרבות אהבה, לטפח את החיבור בינינו ועלינו מוטלת החובה להיות ראויים להם.
ברגעים אלו ממש, כשחיילי צה"ל לוחמים בגבורה בדרום ובצפון, לבנו יוצא אליהם בתפילה חרישית וזעקה גדולה לפני ריבון עולמים: "אל תשלח ידך אל הנער". אנו מבקשים חיים, שואפים לשלום יקירינו.
מתוך תהומות הזיכרון, אנו פוסעים אל שערי יום העצמאות, המקבל השנה משמעות מיוחדת עבורנו - 80 שנה לעלייתה של משואות יצחק על הקרקע. את הכוחות לימינו אנו שואבים מדמותם של אבותינו המייסדים. הם, ששרדו את מוראות השואה, לא נכנעו לייאוש. הם עלו לארץ, לחמו, והקימו את משואות יצחק. גם כשהתנפץ החלום זמנית והם נאלצו ללכת לשבי, הם שבו ובנו מחדש, בנחישות ובעמל, יישוב יחיד ומיוחד שצמח מתוך האפר.
מהם למדנו כי מתוך השבר הגדול ביותר יכולה לנבוט צמיחה, וכי גם בלב הכאב יש להודות על ה"יש". זו היכולת המופלאה של עמנו - למצוא את הכוח לעבור מן האבל אל התקומה.
אל המשפחות השכולות היקרות שבקהילתנו, רגע לפני שנעבור אל השמחה, נאמר מעומק הלב: איננו שוכחים. כאבכם צרוב בנשמתנו לאורך השנה כולה, ויקיריכם חקוקים בלבנו לעד. גם ברגעי שמחה אתם עמוק בלבנו. רק עם הנצח מסוגל לחבר כך בין עצב לשמחה, בין שבר למרפא, בין אובדן לבניין.
בתפילת ההלל שנשיר, יתמזגו קולות השמחה עם זעקת הלב: "אנא ה' הושיעה נא". נתפלל יחד לשלום חיילינו, לרפואתם השלמה של פצועי הגוף והנפש, ושנזכה כולנו להתבשר בבשורות טובות, ישועות ונחמות.
הכותב הוא רב המושב משואות יצחק