האב השכול חגי לובר פרסם הבוקר (רביעי) מסר מיוחד לרגל יום העצמאות, שבו שילב בין כאב אישי עמוק לבין קריאה ציבורית לבחור בשמחה ובהודיה על קיומה של מדינת ישראל.
לובר פתח בסיפור ילדותו, כאשר שאל את אביו מדוע משפחתם אינה מניפה דגל ביום העצמאות. לדבריו, אביו השיב כי אחיו נפל במלחמת העצמאות "ונקבר ביום בו בן גוריון הכריז עצמאות" ולכן עבורם היום נושא גם משמעות של אבל.
למרות זאת, סיפר לובר כי בגיל צעיר שכנע את אביו להניף דגל למרות הכאב, "לקח לי שנתיים להתמרד, ובגיל שמונה שכנעתי אותו להניף דגל במרפסת למרות הכל".
לובר אינו מתעלם מהמציאות הקשה שפקדה את המדינה: "בשנתיים וחצי האחרונות עברנו כולנו חוויות איומות של 'אין' ו'חסר'. ראינו ושמענו על זוועות של רצח, חורבן ואונס שלעולם לא ישכחו מלבנו. חווינו כאב ושכול של משפחות שבנם הצעיר והיפה נטמן באדמה. חווינו 'אין'. מגיע לנו יום אחד לפחות של 'יש'".
אך אל מול הכאב הזה, הוא מציב רשימה של הישגים היסטוריים: "אלפיים שנה לא הייתה לנו מדינה, שלטון וצבא יהודי- ועכשיו יש! אלפיים שנה ארץ ישראל הייתה שוממה, חריבה וכיכר השוק ריקה- ועכשיו יש לנו ארץ פורחת, בנויה, יפה, והמון יהודים מתהלך בה! אלפיים שנה היינו מפוזרים ומפורדים בכל העולם, מתחתנים רק בתוך העדה - ועכשיו רוב העם היהודי בארצו, וישראל מתחתנים זה בזה בשמחה גדולה!"
הוא מפציר בציבור שלא לשקוע בייאוש: "שמחה גדולה. אסור לנו להיות כפויי טובה. אסור לנו להסתכל רק על ה'חֶסֶר', ו'האין', ו'הטעון שיפור'. נכון. הם פה ולא ילכו לשום מקום. נכון. הם מפריעים לנו עד בלי די. נכון. יש מה לתקן ולשפר ואנו עושים ונעשה זאת מדי יום".
במרכז דבריו עומדת הקריאה לשינוי תודעתי: "ביום עצמאותנו, נבחר לראות את ה'יש'! ביום עצמאותנו, נבחר להתגאות. ביום עצמאותנו, נבחר להודות על הקיים. לא כהתעלמות ובריחה אלא כהחלטה ובחירה, כדי להבין שהטוב חזק מהרע ושההתקדמות גדולה מהנסיגה".
עוד קרא לציבור לציין את החג בשמחה ובמעשים, ובהם הנפת דגלים, "אז הניפו דגל ישראל על ראש התורן. על מכוניות. ברחובות. על מרפסות. שימחו ריקדו, שירו. שימו מוזיקה בפול-ווליום. טיילו בארץ היפה שלנו. לכו לפארקים ולגנים ציבוריים. איכלו בשר, דגים, או משהו שאתם אוהבים. אימרו שאנחנו חיים. שיש בשביל מה לחיות. לעולם לא ניתן לאויבנו להשבית לנו את החג!"
הוא חותם בשאלה נוקבת שמחברת בין הנופלים לחיים: "אלפי לוחמים הקריבו את חייהם כדי שתחיו ותשמחו, לא תעשו את זה בשבילם? יום העצמאות תשפ"ו. שמחה גדולה בשמיים. שמחה גדולה בארץ".