א. לשובע ולא לרזון
אומנם למוסקבה זה עדיין לא הגיע, אך בעשור שחלף, הפציע חג חדש בשמי הציבור החרדי ובמיוחד בציבור החסידי הכללי, שנחוג בתאריך ג' באייר. ביום בו לפני 101 שנים הסתלק בעיירת 'קערסטיר' שבמדינת הונגריה, יהודי צדיק בשם רבי ישעיהו בן ר' משה זצ"ל.
בזה אחר זה שיתפו אותי ידידים ומכרים מארץ ישראל ומארה"ב בסעודות הילולא שהכינו, או שהם רק לוקחים בו חלק. המאפיין האחיד של כל אלו - אוכל. ובשפע. לאו דווקא אוכל הונגרי לכבוד בעל ההילולא. העיקר שאנשים יאכלו.
נוהג שמעטים היו עושים - בעיקר אלו שנולדו בהונגריה, או מיוצאי חלציו של הצדיק מקרעסטיר, שביום ג' אייר מחלקים אוכל חינם לכבוד בעל ההילולא - נהפך הדבר כיום לנחלת רבים. מאאמו"ר שיחי' שמעתי, שבזכרונו מסעדה ברחוב שכונת מאה שערים בירושלים, שאחת בשנה, ג' באייר היה מחלק אוכל לכל דיכפין. בשעתו זה היה נדיר.
אחד מידידיי פנה אליי עם בקשה שאתן לו נקודה לדבר או סיפור לשתף, היות והתבקש מראש על ידי המזמין לשאת מספר מילים במהלך הסעודה שהכין לציבור. עניתי לו כי פרשתנו - פרשת קדושים, כוללת דינים יסודיים רבים, ולפיכך נמסרה לבני-ישראל בהתכנסות רבתי של העם כולו. ואם כן, כל נושא בעולם אפשר לקשר לתוכן הפרשה השבועית. ואז נזכרתי בנערה בשם לאה.
זו הייתה הודעה עם בקשה, לברר היכן יש בית כנסת או בית חב"ד קרוב לאחד המלונות הגדולים במוסקבה, בדקתי ושלחתי את הפרטים. זה המשיך לעוד מספר שאלות, חיברתי את השואלת ששמה לאה, לזוגתי להמשך הקשר, ולבסוף הוזמנה אלינו האורחת, שבאה יחד עם אחותה הצעירה ממנה.
האחות הבוגרת הגיעה לכאן במסגרת טיול שנתי בחברת הייטק שהיא עובדת, וכזכאית להביא איתה עוד אחד מהמשפחה, היא בחרה באחותה. מכל העובדים, היא היחידה השומרת תורה ומצוות, ובשבת רצתה להיות עם אחותה באווירה יהודית, של תפילות וסעודות כשרות, ולכן חיפשה מקום יהודי.
במהלך הסעודה סיפרה לנו, כי משפחתן גרה בשכונת חרדית בירושלים, ומזה 5 שנים היא עובדת בחברה ישראלית גדולה. וכי היא, אחותה שהגיעה איתה, ואחות נוספת - שלושתן מחכות ומחפשות את הזיווג שלהן.
מספר שנים אחר-כך, זוגתי שהשתתפה בסמינר בבודפשט בירת בהונגריה, פגשה לפתע ברחוב את לאה ושתי האחיות שלה בליווי חברה, שכולן הגיעו לטיול של מספר ימים בהונגריה. הן העלו זיכרונות והתעניינו בשלומן. 'הערב יש הילולא בעיירת קרעסטיר' - סיפרה להן אשתי, והציעה להן לנסוע להתפלל על קברו של הצדיק.
"אני נוסעת להתפלל על קברו של זקני בעל ה'ישמח משה' בעיירת איהעל, ואוכל משם ללוות אתכן לקערסטיר הסמוכה יחסית", אמרה זוגתי.
הן שינו את תוכניתן ויצאו למסע תפילות. באותן שנים הציבור המגיע ביום הילולא לקערסטיר היה קטן בהרבה ממה שקורה בשנים אלו. כך יכלו הבנות לעמוד קרוב לציון ולשפוך שיח ותפילה לבורא העולם, שבזכות הצדיק שכל-כך השקיע להאכיל יהודים באשר הם - יזכו למצוא את זיווגן בקרוב.
מעשה פלא היה, וכל ארבע הבנות, שלוש האחיות וגם החברה שלהן, מצאו את זיווגן! באו בקשרי שידוכין והקימו בית בישראל, והכל באותה שנה!
לא הייתי אף פעם בקרעסטיר, אך פלא לראות את פועלו של הצדיק אז, קיבל עדנה ותנופה בדורנו. בתי תבשיל נפתחים על שמו במקומות רבים, ועולם חסד נפלא של מזון מתפתח ומתרחב כל הזמן, לרווחת ולתפארת עם ישראל.
ב. חיים שיש בהם אושר
לפני מספר ימים, התארחו אצלנו אב ובנו שהגיעו מעבר לים לביקור בזק במוסקבה. האב איש עסקים, שצירף את בנו בן ה-12 כפרס הצטיינות במהלך חג הפסח שעבר.
פגישה אחת הביאה פגישה נוספת. ישבנו בפועל כמה פעמים, וכל אחד מהם היה מסביב לשולחן עם מזון. האב הזמין כמעט את כל מה שהיה לתפריט להציע... לעומת זאת, הבן שישב לידו, בחר בקפידה את מה שהוא רוצה להזמין.
התבוננתי בשקט מהצד. כאב לי לראות את האורח לועס ללא הרף, עובר מהלחם לסלטים, חזור לשקשוקה וגבינות שונות, ותוך כדי הוא שותה שתייה מתוקה מאוד. לעומת בנו, שבלחם לא נגע כלל, והסתפק בסלט ירקות, שגם אותו לא סיים עד הסוף. וכך זה נשנה בארוחת ערב במסעדה בשרית; דגים, מרקים, בשר ועופות, ולבסוף גלידה ועוגת נפוליון עם שכבת אבקת סוכר ממעל...
הבן שהסתפק בדג ומעט ירקות, שיתף בעצמו והסביר לי, כי הוא מודע לגנטיקה של הוריו, והוא רואה כיצד נראים אחיו ואחותו הגדולים ממנו. לכן החליט מעצמו לשנות את צורת התזונה, ועליו הוא מקפיד מזה תקופה ארוכה. הוא המשיך בתיאוריו, כשהאב רווה נחת, תוך כדי שהוא דוחף לפה את כל מה שנשאר בצלחות שהיו פזורות מסביבו על השולחן הגדול...
אדם שאל אותי בחג הפסח שעבר, מדוע כשהוא מחזיק מצה רגילה ביד היא שוקלת עשרות בודדות של גרם, ולעומת זאת, כשהוא שוקל את עצמו לאחר החג, הוא רואה שהוא עלה במשקל בעוד מספר ק"ג?...
להמחשת הדבר, הראה לי בן משפחה, מה קורה לחתיכת מצה מקמח רגיל, שכולו נהפך עם בליעתו בגוף האדם, לגוש אחיד ומתקשה להתפורר, לעומת קמח כוסמין או קמח חיטה מלא, שהנוזלים לא גורמים להם להידבק. והתוצאה בהתאם - קמח לבן מתקשה להמשיך הלאה ולרדת ואף חוסם את שאר מצרכי המזון שנאכלו אחריו - לעומת קמח בריא שלא מפריע, זאת מלבד הערכים התזונתיים שלהם בעיקר במינרלים ובסיבים תזונתיים.
לראות ילד צעיר השומר על תזונה נכונה, זו תופעה כמעט לא מוכרת. הרבה לא סיפר הילד, אבל אני משער לעצמי את המציאות בה הוא מתמודד בבית. והמעבר בין אכילה ללא חשבון, ללא סדר ובלי מחשבה - לעמידה בזמנים מסודרים, התאמה נכונה של מרכיבי המזון ובכך לשמור על הגוף של עצמו - מראה על נפש בריאה עם אופי חזק מאוד.
"אחרי החגים" - זהו המונח המוכר שיהודים רבים מנחמים את עצמם, על אכילה מופרזת ובלתי מסודרת במהלך ימות החג. כל אחד מבטיח לעצמו שאחרי החגים ייכנס למשטר מסודר של עמידה בזמני ארוחות, ובעיקר במזון בריא. אך הקושי הוא יום-יומי, והשפע התעשייתי קורץ אלינו מכל פינה, בעיקר באירועי שמחה ומצווה רבים.
אמש בתפילת ערבית ניגש אליי אדם, שעוד לפני ששמתי לב לחיוך הגדול על פניו רמז לי להביט על בטנו, שאכן שינתה פניה ולטובה... היה זה כשבא אליי לפני חצי שנה או יותר, ותינה בפניי את מצב הרוח שלו, שבעקבות כך הוא אוכל ללא חשבון והבגדים כבר לא עולים עליו.
אמרתי לו שייתכן והסיבה הפוכה. מצב הרוח מושפע מאכילה לא מסודרת. לא מומחה אני בענייני אוכל ודיאטה, אך רק יודע כמה מצווים אנו על מצוות ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ותזונה נכונה היא ערובה לשמירה מבעיות בריאותיות רבות שה' ישמרנו.
הצעתי לידיד זה מספר כללים ראשונים. הוא לקח אותם על עצמו, והתוצאה המבורכת הוכיחה את עצמה.
ארוחת ערב לפחות 3 שעות לפני השינה. ואם בכל זאת רוצים לאכול, אפשר לקחת רק תפוח ירוק. לשתות רק מים, כשני ליטר ביום. אך לא קרוב לפני או אחרי האוכל. להתנזר לגמרי מסוכר שהיא סכנה של ממש, ובעיקר לאכול מתוך מודעות, לא משעמום או אכילה רגשית.
ג. והלך צדקך לפניך
בערב פסח קיבלתי הודעה חריגה מלשכתו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, פנייה שהגיעה מאיחוד האמירויות הערביות, על רצונם של מספר אישי ציבור להעניק בגדים לילדים ברוסיה, והם מחפשים לעשות זאת תחת ארגון מסודר ועמותה רשמית.
לא התמהמהתי לרגע, בכדי שאם זה אכן יצא לפועל, הם יספיקו לעשות זאת עוד לפני החג. והיות והתקציב היה מוגבל, הכנתי מיד קריטריונים מתוך התייעצות עם שותפיי, וכן מספר תנאי כניסה לפרויקט. שלחתי אליהם לאישור, ועם הגעת הכסף לחשבון העמותה שלנו כאן, נשלחה הודעה קצרה לבעלי משפחות נזקקות וברוכות ילדים.
עד כניסת החג, רכשו כל המשפחות בכסף רב בגדים יפיפיים לילדים שלהם. לפי התנאים מראש, שלחו אלינו ההורים את הקבלות על הקניות ותמונות של הילדים עם הבגדים החדשים. הכל שוגר מיד בצורה מרוכזת לתורמים, המשפחות קיבלו מיד את כל הכספים, הישר לחשבון הבנק, ואני הודיתי לה' על הזכות להיות הצינור לעזרה זו.
השבוע התבקשתי לשלוח אליהם מכתב תודה, וכה כתבתי בקצרה את דבריי שתורגמו לערבית:
"בשם ההורים הנרגשים והשמחים, אני רוצה להביע בזאת את תודתנו והערכתנו העמוקה, על התרומה החשובה ששיגרתם לנו, ובאמצעותה התאפשר להורים לרכוש בגדים לתקופת הסתיו והקיץ במוסקבה.
מדובר בהורים למשפחות ברוכות ילדים, העמלים על פרנסתם ביושר ובכבוד, אך פעמים רבות, מתקשים הם לעמוד בכל ההוצאות של תפעול ביתם בכלל, וגידול הילדים בפרט.
דאגות אלו מדירות שינה מעיני ההורים המסורים, המוותרים לעצמם על דברים חיוניים ובלבד שיוכלו להעניק לילדיהם חיי רווחה ושלווה, שלא ירגישו חלילה שונים מחבריהם בבית הספר, דבר העלול להפריע להצלחת הלימודים ומצבם הנפשי.
קשה לתאר את השמחה ששרתה על פניהם של ההורים, עת קיבלו עת המענק המלא בעבור הבגדים שקנו לילדים - לפי קריטריון מסודר שערכנו מראש, לחלוקה שיוונית ומכבדת בין המשפחות שהגישו בקשה לקבלת העזרה שלכם.
בטוחני, שברכותיהם של הורים אלו, והזכויות של שמחת הילדים בזכות הבגדים החדשים - יעמדו לצדכם לנצח, וברכת ה' על המעשה האצילי והחשוב שלכם, תלווה אתכם בכל פעולותיכם, בטוב ובנעימים, לחיי שלווה ושמחה, בריאות והצלחה בכל".
תמונת השבוע שלי: הכף והזכות
ואם הזכרתי לעיל את האוכל ההונגרי, עולה בזכרוני אמרה נאה ששמעתי פעם מהמגיד הירושלמי הרב אברהם הכהן הולנדר ע"ה, שהיה אומר בבדיחותא: "להצלחת ישיבה זקוקים לשלושה מרכיבים: חסידישע בחורים, אַ ליטווישער ראש ישיבה ו... טַבָּח הונגרי". כשברצונו לציין את השפע המוכר של המטבח ההונגרי, המכיל בתוכו השפעות קולינאריות מעמים שונים שהגיעו להונגריה במשך דורות של שנים, והאוכל מוגש בשפע רב.
בפרשתנו מובא הציווי של "בצדק תשפוט עמיתך", וממנה לומדים חז"ל לדון כל אחד לכף זכות, וכמה פתגמים נאים ומעשיות מהחיים היה אותו מגיד נפלא הרב הולנדר ע"ה מלמד אותנו - שומעי לקחו בצמא, בכל הזדמנות בה למדנו על מצווה זו, עד ששאל פעם אחת מה הקשר בין ה"כף" ל"זכות"?
וכה הסביר במתק לשונו: כאשר אדם מעמיד לכבוד שבת סיר גדול לבישול הצ'ולנט, הוא צריך להיות זמן רב על האש, ובעת רתיחתו יפתח הפותח את המכסה ומהאדים הרבים שעולים לא יבחין האיש בתכולת הסיר. אשר על כן, לוקחים כף גדולה ומהפכים מעט בחררה, ובכך מגלים את בשר הבקר, ושאר המעדנים החבויים בתחתית הסיר הגדול.
כך כל יהודי באשר הוא. אם קצת נתעמק בנשמתו נגלה, כי המעשים שאולי עשה, הבגדים שלובש וההתנהגות הלא מתאימה לכאורה - כל אלו רק אדים בעלמא, ובפנים מסתתר אוצר של יראת שמים וטוב לבב ביותר.
מעשייה נאה שמעתי השבוע מידידי היקר הרה"צ ר' יחיאל טווערסקי, בנו של האדמו"ר מטשערנוביל שבאשדוד, שפעם אחת בליל שבת, דיבר האדמו"ר בעל ה"ישועות יעקב" מסקולען בפני החסידים, שיש להקפיד מאוד לדון כל אדם לכף זכות. למחרת, לאחר התפילה, ניגש אליו אחד החסידים וסיפר בשמחה לרבי, כי בזכות דברי הרבי אמש, נהג היום אכן כך, ודן את חבריו לכף זכות...
וכה סיפר: "ראיתי היום באמצע התפילה את אחד החסידים שהגיע והתחיל את תפילתו בשעה מאוחרת כל כך. תחילה כעסתי עליו מאוד, הייתכן לאחר בשבת לתפילה? אך נזכרתי בדברי הרבי ודנתי אותו כי מן הסתם עזר בביתו עם תינוק קטן, או נקלע למצווה כלשהיא בדרך, ואיחר שלא באשמתו"...
הרבי הרים אליו את עיניו ובקול תקיף ענה לו: "מה העניין שלך בכלל עם האיחור של השני לתפילה? מי שמך לדון את השני במעשיו? הכוונה לדון לכף זכות, זה אדם שעשה לך אישית משהו לא נוח ולא טוב, פגע בך, דיבר נגדך - את האיש הזה עליך לדון לכף זכות! רק מה שקשור אליך ישירות"!
בשם זקני השל"ה הקדוש ראיתי שכתב, שמי שיש בידו מידה זו, אזי אפילו אם נרשמו עליו למעלה כמה עוונות שעשה, באים סנגורים ופרקליטי יושר ודנים אותו לכך זכות, ואין בכוח המקטרגים לקטרג.
לפני כשבוע חזרנו מביקור חג שזכינו בחסדי השם בארץ הקודש, לא לפני שעלינו להר הזיתים לפקוד את קברי ראשי משפחתנו, על מנת להזמינם להשתתף בשמחת בננו היקר שיחי', כפי שנהוג להזמין לחופה את נשמותיהם להגיע ממרום ברגעים נעלים וגדולים אלו. השעה הייתה בין חצות הלילה לעלות השחר, הר הבית ומקום המקדש פרוש לפנינו ובהנחת ההזמנה על המצבות, צפו ועלו בי הדוגמה החיה שראיתי בחיי-חיותם של חמותי, זקניי וזקנותיי ע"ה, כשאף פעם לא דיברו סרה בשני, לשונם הייתה תדיר נקייה, והלוואי ונזכה אנחנו - להבלחט"א ללכת בעקבותיהן ולקבל את ברכותיהם.