אתמול שמעתי סיפור כואב מרווקה ששיתפה אותי בכמה שבתות שהיא עברה לאחרונה:
מדובר ברווקה איכותית, אלפיון עליון, מהסוג שלא אמור להתבייש בכלום ובכל זאת מישהי שמודעת למצב האבסורדי בעולם ההיכרויות.
מצב שבו רווק בן 40 יכול לכסות 16 שנתונים ולקבל הצעות של בחורות בנות 30 עד 46 לעומת רווקה בגיל זהה שככל הנראה תכסה 'רק' 7 שנתונים ובהנחה שלא תקבל כל כך מהר הצעות של בחורים צעירים ממנה, אלא רק כאלו שמבוגרים ממנה, חלקם באופן משמעותי.
אבל הסיפור שלה הוא לא רק סיפור אישי;
הוא כתב אישום נגד תרבות שלמה של "נצילויות" במסווה של דתיות.
לפני כן הקדמה:
מהניסיון שלי, רובם המוחלט של הרווקים ממש לא מתנהג בצורה הזו.
יש ברוך ה' המון רווקים ג'נטלמנים שיודעים בדיוק איך להתנהל ולהתנהג למול רווקה שהזמינה אותם לארוחת שבת.
הם יציעו עזרה מבלי לחכות לרמיזות מצד הרווקה ויפגינו אינטליגנציה רגשית ראויה לציון.
אולם יש גם מיעוט רועש שמלכך בחוסר המודעות שלו את כלל רווקי המגזר.
ואולי זה לא מיעוט?
תשפטו בעצמכם.
תנסו לדמיין את התמונה הזו:
מוצאי שבת. הבית שקט, אבל המטבח צורח. הכיור מפוצץ, הרצפה דביקה, וריח של דגים משבת בבוקר,אלו שבושלו במיוחד לבקשת האורחים ותלוי באוויר כמו עננה של מועקה.
ובזמן שהמארחת עומדת שם, מותשת משבוע של קניות, בישולים והנדסת חומרים של מאסטר-שף, האורחים שלה?
הם כבר מזמן 'על הענן':
הם התקלחו, התבשמו, עלו על הבגדים הכי שיקיים שלהם ויצאו אל הלילה המגזרי לכבוש את היעד הבא.
הם השאירו אחריהם שובל של מגבות רטובות, פח שעומד להתפוצץ ותחושה אחת צורבת בלב המארחת:
היא לא הייתה 'הזדמנות להכיר'.
היא הייתה שירות דיילות בחינם.
אין דרך אחרת לתאר את התופעה הזו אלא כפשיטת רגל מוסרית:
מגיעים בחורים, לפעמים כאלו עם 'רזומה' תורני או מקצועי מפואר וטייטל מהאגדות לשבתות אירוח, לא כדי למצוא קשר, אלא כדי לתפוס 'הכל כלול'.
הם מבינים את השוק, הם יודעים שיש עודף היצע של נשים מדהימות שמוכנות להפוך עולמות כדי לבנות בית, והם מרשים לעצמם להתנהג כמו שייחים טורקיים בסלון.
בשבת של אמונה (הרווקה ששיתפה אותי) היו שלושה כאלו:
הם ישבו, אכלו, פיצחו סוגיות בפרשת השבוע בשיא הלמדנות והפלפול, בזמן שהיא סחבה מגשים כבדים מהמטבח לסלון וחזור.
אף אחד מהם לא הניד עפעף.
שום תנועה לא נרשמה באוויר.
כלום ושום דבר.
אף אחד לא שאל "אולי אפשר לעזור?".
הם היו עסוקים מדי.
הם הפרס. המיליון.
היא המירוץ.
וזהו שורש הבעיה:
איבדנו את הג'נטלמניות בדרך ל-5 יחידות גמרא.
עוד לא הבנתם?
המשבר הוא לא טכני, הוא חינוכי
כמי שמגיע מעולם החינוך, אני שואל את עצמי:
איך יכול להיות שבחור צעיר, אינטליגנט, שעבר מסלול של ישיבה, צבא או אוניברסיטה, לא מסוגל לראות את האישה שמולו?
איך יכול להיות שהיכולת לשנן דפים שלמים לא מתרגמת ליכולת הפשוטה של להוריד את הפח במוצאי שבת?
אנחנו משקיעים מיליארדים ב'מצוינות'.
אנחנו בונים נבחרות של סייבר, טיס ותורה.
אבל נראה ששכחנו להשקיע ב"מענטשיות":
גבר שלא מבין שאירוח הוא שותפות, לא יבין מה זו שותפות בבית שלו.
בר שמרגיש ש'מגיע לו' כי הוא הסכים בטובו להתארח, הוא גבר שייכנס לנישואים עם מנטליות של צרכן, לא של בונה.
ואם כל זה לא מספיק, קבלו את הקינוח:
אותה רווקה שיתפה אותי בשיא של החוצפה:
בחור אחד שביקש להתארח אצלה וכששמע שהיא לא נמצאת, שאל בנונשלנטיות:
"אז יש מצב שתשאירי לי את המפתח לדירה?".
וואלה?
קיצר, בואו נתחיל מראורגניזציה דחופה בתוכנית הלימודים של החינוך לחיי משפחה.
בואו נחזור לבסיס.
לאלף בית.
לפני היירוטים המה זה מרשימים של ה'כיפות ברזל' ו'שרביטי הקסמים', בואו נדאג שבחורינו המצוינים ידאגו להעיף קודם את פח האשפה.