הזמר רן דנקר העלה הערב (מוצאי שבת) פוסט אישי באינסטגרם שבו חשף כי הוא מתמודד עם חרדות וקשיים נפשיים, וכי בתקופת המלחמה האחרונה הוא חווה רגעים קשים וקיבל סיוע מחבריו לקאסט בהצגה "קברט".
"התקופה האחרונה הייתה קשה להמון אנשים. אלה שבחזית שומרים עלינו כדי שנוכל להמשיך להתקיים פה, אבל גם האנשים בעורף הם חזית במלחמה הזאת. מלחמה מסוכנת לגוף ולא פחות לנפש. זו תקופה שבה אנחנו מנסים לשמור בכל הכוח על השפיות שלנו ושל אהובינו. אני מרגיש צורך לשתף אתכם יותר, כי גיליתי השבוע כמה זה עזר לי לא להחזיק הכול לבד. התקופה הזאת הגבירה אצלי את החרדות שאיתן אני מתמודד עוד מילדות, ואת תחושת חוסר המשמעות הקיומית. מצאתי את עצמי מסתגר ומשתבלל. נחלשתי גם בגוף, שהפך כבד", כתב דנקר.
"השבוע חזרתי להופיע ביום הזיכרון, ביום העצמאות ולשחק בקברט. רק הקרובים אליי ידעו כמה זה היה קשה עבורי לקום מהמיטה, לאסוף את עצמי ולנסות לחלץ מעט תקשורתיות כדי להצליח לעשות את זה. הבנתי שאם אני לא אשתף את הלהקה שלי, את חברות וחברי הקאסט שאיתם אני מבלה את ימיי, אני לא אצליח לגרום לזה לקרות. הרגשתי שאין לי את המשאבים להביא חיות. תחושה שאני לא אני, שאני זר ומנוכר לעצמי. דברים הרבה יותר בסיסיים הפכו לסיוט. הכנתי קפה והיד רעדה לי. בקושי הצלחתי לנהוג לתיאטרון. איך אפשר לחזור לזוז אחרי חודשיים שבהם שמטתי הכול? אז לעלות לבמה ולהיות חד, ער ומבדר? החלטתי שאם שואלים אותי מה שלומי, אני אומר את האמת. אולי לא את כל האמת, אבל אומר", המשיך.
"וגיליתי שלמרות החשש והמחשבות של "מה, אני אפיל את עולמי הפנימי המותש", לרגע להביט בעיניים ולחשוף את עצמי עושה פלאים. אפילו שבמקום העבודה שלי אני אמור לזהור ולתת גוד טיים לקהל, עם החברים מאחורי הקלעים מותר ורצוי לפתוח את הלב, לתת לפגיעות, לרגישות, לבלבול ולחוסר השלמות להיות קיימים. גם על הבמה אפשר ורצוי להישאר פגיע, אבל זה כבר בתוך הדמות - דבר מרפא כשלעצמו בימים רגילים. גיליתי ששיחה של שתי דקות עם חברה לקאסט מחזירה לי מעט חמלה. גיליתי שכל אחד מתמודד ברגע זה בדרכו עם קושי ובלבול. בצד השני יש מישהו שזקוק לשיחה הזאת לא פחות ממך", הוסיף דנקר.
"הנטייה שלי היא להתבודד, להישאר עם התחושות לבד. אבל ביקשתי עזרה, ושמחתי מאוד גם להעניק אותה. עליתי לבמה ואפשרתי לעצמי לא להיות הפרפקציוניסט שחייב להיות "בלתי נשכח". להיות חי ממקום אחר, חלש יותר פיזית, מעורער מעט יותר מהרגיל וחשוף. זה היה גילוי אמנותי מדהים, אבל לא פחות גילוי אנושי של בן אדם שעכשיו לא יכול להחזיק הכול יחד. לאט לאט, מרגע לרגע, הכוח והחיות הציצו מבעד לסדקים, וידעתי שאני עושה משהו נכון. ההתמודדות הנפשית הייתה פה תמיד, וכנראה תמיד תהיה עבורי, ולהסתיר אותה גדול עליי. אז החלטתי לשתף עבור עוד עיניים שזקוקות למבט כדי לחזור לחיים, לויטאליות, לשמחה ולתקווה. יש אנשים טובים סביבכם. תראו להם אתכם. גם הם יתגלו. וגם אתם", סיים דנקר.