הרב יהודה זולדן, שכיהן כראש ישיבת בני עקיבא ברעננה, ראש ישיבת ימית ומפמ"ר תושב"ע במשרד החינוך, התארח בפודקאסט ערוץ 7 והתייחס לכמיהה לחזרה לגוש קטיף, לחוק עונש מוות מחבלים ולמשבר המחסור במורים במשרד החינוך.
הוא סיפר על השנים שבהן התגורר בגוש קטיף ועל התחושות לנוכח חזרת כוחות צה"ל לאזור. "גרנו 13 שנה בגוש קטיף שהיה מקום נפלא. מחול של ים צמחו דברים נפלאים. היו גם תקופות לא קלות של אינתיפאדה, יריות ופצמ"רים. אבל האוירה במקום - מקום של תורה והלכה, מערכת חינוך טובה. התיישבות חקלאית וחלוצית מצליחה ביותר - ירקות ללא עלים, פרחים ועוד. ארץ ישראל נותנת פירותיה וירקותיה בעין יפה למרות או בגלל הקשיים. ניהלנו מלחמה נגד הגירוש ולא צלחנו, היה מתח גדול ורימו אותנו בכל מיני דברים".
הוא מספר על ביקור הרב שפירא במשך יומיים בגוש קטיף. "קיים שיחה ארוכה עם רבני גוש קטיף על שאלות הלכתיות, חינוכיות וציבוריות, ביקר בבתי הספר ובתלמודי תורה, במכון התורה והארץ, ונתן שיעור בישיבת ההסדר בנוה דקלים. בשיעור הוא הזכיר שהישיבה נמצאת באזור נחל גרר, ויתכן שבמקום זה בדיוק התהלך יצחק אבינו. הדבר משמח שכן במקום בו הלכו אבותינו מישבים את הארץ ולומדים תורה".
הרב זולדן קשר בין פינוי גוש קטיף לבין המציאות הביטחונית שנוצרה לאחר מכן. "21 שנה לאחר הגירוש - עם ישראל צריך להיות שם, כי אם לא, האויבים לא יושבים בשקט וצוברים כוחות ומנהרות. עם ישראל צריך להיות שם כי אם לא זה מה שיהיה".
בהתייחסות לשאלת החזרה להתיישבות בעזה אמר הרב זולדן כי הוא מניח שזה מה שיקרה בעתיד. "עם ישראל צריך לשבת בכל ארץ ישראל".
הרב זולדן סיפר גם על שהותו בבני נצרים בשמחת תורה, שם הייתה אמורה להתקיים בר מצווה לאחד מנכדיו. הוא תיאר כיצד בני המשפחה הבינו במהלך החג והשבת כי "קרה משהו איום ונורא", אף שלא ידעו בתחילה את היקף האירועים. "לאחר יום וחצי הוציאו אותנו משם".
בהמשך התייחס הרב זולדן לשאלת עונש מוות למחבלים בראי ההלכה. הוא הבחין בין עונשי מוות במסגרת דיני התורה לבין סמכות שלטונית ומלחמתית, ואמר כי ביחס למחבלים "מדובר על סיפור של מלחמה. כמו סיכול ממוקד שלא עושים משפט".
הרב זולדן התייחס גם למשבר המורים ואמר כי מדובר במשבר קשה בכל התחומים ובכל הארץ."הפתרון קשור לחיזוק תחושת השליחות, שאבדה קצת במערכת החינוך. כדי להמשיך את החזון של הרב קוק צריך מורים - אם לא יהיה אנחנו ויבואו ציבור חרדי וחילוני - יהיו לזה מחירים עוד שנים".
הוא גם מרחיב על פריחת עולם התורה הציוני דתי. "הקרדיט לישיבות התיכוניות והתיכונים - סך לימוד התורה בציבור הבוגר - אי אפשר להשוות לעומת מה שהיה לפני 20 שנה, לא יאומן, לרבות כוללי פנסיונרים ואנשים שלא למדו וכיום באים בהתמדה, כולל בזמן מלחמה. עולם אחר של תורה ציוני דתי, רבנים צעירים ורבני יישובים כותבים ברמה גבוהה".
הרב יהודה זולדן תיאר את תחילת דרכו מילדות בבני ברק להורים ניצולי שואה, שעברו לעיר מתוך רצון לחינוך דתי ואווירה תורנית. כבר בשנותיו הראשונות נחשף למתח מסוים בין הציבור הדתי-לאומי לציבור החרדי, כאשר "הייתה תחושה שהחרדים הם שומרי תורה כמו שצריך ואנו פחות".
בהמשך למד בישיבה התיכונית נחלים, שם לדבריו כיוונו את התלמידים הבולטים לישיבות חרדיות, אך במקביל נחשף דרך פעילותו של הרב דרוקמן בבני עקיבא לשיח רוחני מגוון יותר. את עיקר עיצובו הרוחני קיבל בשנות לימודיו בישיבת מרכז הרב, שם פגש את גדולי ישראל ולמד בסביבה של "בניין תורה - אמוני, למדני והלכתי", על רקע תקופה של תנופה ציבורית והקמת יישובים וישיבות חדשות לאחר מלחמת יום הכיפורים.
"הרב שפירא עודד מאד לחדש בלימוד ולעלות הדברים על הכתב. כבר בשיעור ב' עודד אותנו להכין "חבורה" ובקש שנראה לו מה כתבנו ושנדבר איתו בלימוד. יחד עם החברותא הרב חנוך הכהן פיוטרקובסקי הכנו במשך שלושה שבועות בסדר אחה"צ "חבורה" בפרק מרובה בבא קמא. כתבנו והגשנו לר' אברום. אחרי כמה ימים ישבנו בביתו ודברנו על המה שכתבנו.
תוך דקות מעטות הוא פרך לגמרי את מה שהכנו. הוא ראה שפנינו נפולות ואז אמר לנו: ככה זה שמכינים "חבורה" בפעם הראשונה. הניירות טובים לשרפת חמץ או למדורת ל"ג בעומר. אבל ככה לומדים. בפעם הבאה תתאמצו עוד יותר ותדייקו עוד יותר וככה תתקדמו. אכן היתה זו הדרכה נכונה וחשובה", הוא סיפר.
הרב זולדן סיפר גם על מפגש יוצא דופן בינו לבין הרב נריה, שהתרחש לאחר שכתב כאברך צעיר מאמר הלכתי ובו חלק על דבריו של הרב בהערת שוליים. המאמר פורסם בביטאון פנימי, ולאחר תקופה פנה אליו הרב נריה באופן מפתיע לאחר תפילה.
הוא תיאר כי הרב נריה ניגש אליו וביקש לשוחח עמו, ולאחר היכרות קצרה אמר לו, "רציתי לדעת מי זה ה'יונגרמן' שחולק עליי". עם זאת, הוסיף מיד, "אבל אתה צודק, אני חייב לך תשובה".
בהמשך הזמין אותו הרב לביתו לשיחה נוספת, ולאחר מכן ביקש ממנו לשוב לאחר צאת השבת כדי לדון בנושא נוסף. במהלך הפגישות שיתף אותו בכאב על כך שכתבי ההלכה של הרב קוק אינם מוכרים דיים, על אף היותו תלמיד חכם גדול שכתב תשובות וספרים הלכתיים רבים.
"הרב משה צבי נריה זצ"ל הציע לי לההדיר את הספר "עץ הדר" של הראי"ה קוק שיצא לאור בשנת תרס"ז. ספר המסביר בעיון ובעמקות רבה את כשרותם של אתרוגי ארץ ישראל ופסולם של האתרוגים המורכבים.
הוא גם סדר מלגה מסוימת. הרב אברהם שפירא אף הוא תמך בדבר וראה בזה חשיבות רבה. דאג למלגה וסיוע, ועודד מאד שהספר יצא בהוצאת המכון על שם הרב צבי יהודה. עבודה איטית, עוד אין פרויקט השו"ת זמין. צריך אישור ומילגה לעשות חיפוש. עוד אין מחשב אישי. הכל ידני".
בהמשך סיפר על השליחות כראש ישיבת בני עקיבא רעננה. "אחרי 10 שנים בעולם של תורה. הרב יהושע מגנס פנה אלי שמחפשים ראש ישיבה ברעננה. בתחילה סרבתי, ואחר כך בעצת אשתי פניתי אליו שוב ואמרתי שחשבתי על כך וזה מענין אותי. בברכתו של רב אברום שפירא, עברנו לרעננה. שמח מאד על כך שמבוגרי הישיבה תופסים עמדות כאלו.
כל השנים גם חינכתי ולמדתי גמרא ומחשבת ישראל לבגרות. יחד עם ידידי מנהל התיכון, אבי קנטרוביץ' וצוות חדש של רמי"ם שרבים מהם מלמדים בישיבה עד היום רמי"ם צעירים, בוגרי ישיבות הסדר, אוירה אחרת, מקצועיות ורצינות גם בלימודי התיכון, ולאט לאט ההורים נתנו אימון, ושלחו התלמידים לישיבה".
הוא מספר כי לאחר שנים הוא חזר חזרה לשנה אחת לראשות הישיבה. "היה משבר בישיבה. עבודה קשה ומאומצת באותה שנה, ובסייעתא דשמייא הישיבה חזרה לעצמה".
בהמשך כיהן כעשור כמפמ"ר תושב"ע במשרד החינוך. "ידידי ינקי פרידמן, אמר לי שיש מכרז למפמ"ר תלמוד תושבע"פ, והיה נראה לי שזו תהיה תרומה גדולה יותר לעם ישראל.
תפקיד המפמ"ר היה לגבש תוכניות לימודים, מכיתה א עד תוכניות מבחני הבגרות, לעבור על ספרי הלימוד וחוברות העזר, להיות שותף בחיבור ופיקוח על כל שאלוני הבגרות, השתלמויות, לתת מענה כשיש בעיה כללית כגון: מלחמה וקורונה, והכי חשוב למקצע את ההוראה, ולתת חיות ולהעצים את הרמי"ם המורים והמורות. יש מגוון עצום של צוותי הוראה, למנהלים ולמנהלות יש גם מה לומר, וצריך לדאוג שיהיה מענה לכל. מורכב מאד. החמ"ד מורכב ממגון עצום של תלמידים. דתיים, מסורתיים, לייטים, תורניים, בנים ובנות, עולים חדשים ועוד", הוא הוסיף.
הוא המשיך לתאר: "יחד עם הרב עצמון, הסתובבנו בכל רחבי הארץ בכל המחוזות. בקרנו בבתי ספר, יסודיים, חט"ב, תיכונים ישיבות ואולפנות, נכנסים לשיעורים, לצפות או ללמד. להדריך ולהעצים את צוותי ההוראה של תושבע"פ. כל שבוע יום ולפעמים יומיים היינו בנסיעות. חיים את השטח".