דניאל לוז, שורד שואה וניצול טבח 7 באוקטובר, הלך לעולמו בשבת בגיל 92 בבית האבות שבקיבוץ יד מרדכי. הלווייתו תתקיים מחר (שני) בשעה 17:00 בבית העלמין בקיבוץ.
לוז נולד בפריז בשנת 1933 בשם דניאל לוצקי, ושרד את תקופת השואה בצרפת לאחר שנכלא במחנות הסגר ושוחרר בשנת 1944.
רוב בני משפחת אמו נרצחו באושוויץ, והוא עצמו ניצל בין היתר בזכות דרכון שהיה ברשות אביו.
בשנת 1949 עלה לישראל במסגרת עליית הנוער ושינה את שם משפחתו ללוז. לאורך השנים התגורר בקיבוץ נירים, שם עבד כמורה, ובהמשך חייו שב לעסוק באהבתו לתיאטרון והשתתף במספר הצגות.
לאחר פטירת אשתו רותי, עבר להתגורר בקיבוץ בארי עם בת זוגו עדנה. בבוקר ה-7 באוקטובר מצא את עצמו שוב נלחם על חייו. הוא שהה בממ"ד במשך שעות ארוכות בזמן שמחבלי החמאס טבחו בשכניו.
רק לפני שבועיים זכה לוז לכבוד והשיא משואה בטקס יום השואה ביד מרדכי. בקטע מצולם אמר: "אני ממש מאמין שכל היקרים שלי שנפטרו שומרים עליי, כדי שאני אוכל לספר את הסיפור".
בריאיון האחרון שהעניק לעיתון "הארץ", סיכם את חייו בתחושת סיפוק עמוקה: "אני לא מפחד מהמוות... למרות הרע שקרה לי, אני עוזב את העולם עם העושר הכי גדול שאדם יכול לקבל".
לוז הותיר אחריו ארבעה ילדים ו-12 נכדים.