אם נתעלם לרגע מהמוצר חסר הערך המכונה סקרים, ובהינתן הנחות יסוד סבירות על גודלן הכולל הצפוי של מפלגות הקואליציה הנוכחית ושל המפלגות הערביות, נישאר עם כארבעים וחמישה מנדטים בהם אמורים לחלוק איווט ליברמן, יאיר גולן, בני גנץ, גדי איזנקוט, נפתלי בנט ויאיר לפיד.
שני האחרונים, במה שנתפס בעין בלתי מזוינת אפילו בסקרים, מאבדים גובה כבר תקופה. אצל לפיד מדובר על צניחה חופשית, אצל בנט הדימום איטי יותר, אבל שניהם מתקרבים לאזורים מסוכנים. האחרון גם יודע דבר או שניים על הפער בין מספר המנדטים שהוא מקבל תמידין כסדרן בסקרים של כל מערכת בחירות שהוא יוצא אליה, ובין התוצאה הסופית, לפעמים פחות משליש מהעמודה המקורית.
התוצאה המתבקשת היא איחוד שבו שניהם משלמים מחירים: לפיד מוותר על המקום הראשון (ובעצם מוותר באופן סופי על היותו דמות מובילה באופן ממשי בפוליטיקה הישראלית), מתוך הבנה שהוא עשוי להימחק טוטאלית בבחירות הקרובות בריצה עצמאית. בנט מוותר על בוחרי 'ימין שאינו נתניהו' - ככל והיו כאלו שהתכוונו להצביע לו - שיעברו כמעט בוודאות לליברמן או גנץ, בתמורה להישרדות סבירה. משום שבלי איחוד הוא היה עשוי לחלוק את גורלו של לפיד, וכרגע נראה שהוא לפחות מבטיח ציפה מעל פני המים.
בנט גם מקשה מאוד על האופציה היותר קורצת מבחינתו - איחוד עם איזנקוט, שרשמית לא שלל לחלוטין את הסיכוי של איחוד כזה ולהצבת בנט בראשו. העובדה שהוא בחר בכל זאת ללכת למהלך האלטרנטיבי והפחות יעיל עם לפיד, מלמדת אחת משתיים: או שבנט ממשיך לעשות שגיאות אסטרטגיות ברגעי לחץ, או שהוא יודע משהו שאנחנו עדיין לא יודעים בעניין האיחוד האפשרי עם איזנקוט, ומבין שהרמטכ"ל לשעבר לא ייתן לו בשום מצב את ההובלה.
יש שני כללים מתמטיים שתקפים בפוליטיקה כמעט באופן מוחלט. הראשון קובע שאפס ועוד אפס שווה אפס, השני קובע שאחד ועוד אחד שווים אחד וחצי. איחוד, בדרך כלל, מזיק אלקטורלית לשני הצדדים. יש בזה גם היגיון, משום שריצה נפרדת מאפשרת חידוד עמדות ומושכת בוחרים נוספים לכל אחד מהחלקים. רק במקרים נדירים מאוד איחוד מועיל פוליטית (למשל ברשימות הערביות, מסיבות שונות).
מוקדם לקבוע איזה סוג מהאיחודים נראה כאן, הרבה מזה תלוי גם באיזנקוט. אם הוא לא יתרגש מגל הלחצים הצפוי של שליחים סמויים וגלויים בתקשורת ובכלל של צמד האחים. אם הוא יצלח את הימים הקרובים בהתעלמות אלגנטית ויפטור את האירוע בהתייחסות סרקסטית, אם הוא לא יעשה שגיאה גסה מדי, אפשר להניח כבר עכשיו שבתחרות על הובלת האופוזיציה העתידית, או על מילוי תפקיד שר הביטחון בממשלת נתניהו הבאה, איזנקוט ייקח את כל הקופה.