בוקר שמחת תורה תשפ"ד בשלומית. האזעקות לא פוסקות, בתוך הממ"דים אף אחד עוד לא מבין את גודל האירוע.

בקבוצת הוואטסאפ של כיתת הכוננות, המכשירים מתחילים לרטוט. בני, הרבש"צ, מעדכן על אירוע מורכב יותר מכפי שנראה. בזה אחר זה החברים מאשרים זמינות. בכור סוויד, חבר כיתת הכוננות ששהה אצל הוריו בשובה, מבטיח להגיע אם צריך.

תרמו עכשיו להשלמת בית הכנסת בשלומית לזכר הגיבורים הי"ד

אחרי כמה דקות מגיעה ההודעה מבני הרבש"צ: "מחבלים בפרי-גן". פרי-גן, מושב סמוך לשלומית, חסר הגנה כמעט. עשרה מחבלי נוח'בה הצליחו לחדור למושב והחלו לעבור בית-בית עם מאגים וטילי RPG. חברי כיתת הכוננות של שלומית לא שאלו "למה אנחנו?". הם עלו על הרכבים ודהרו אל תוך האש. אל תוך התופת.

הרגעים האחרונים

הקרב בפרי-גן היה מטורף. מעטים מול רבים, לוחמי שלומית חתרו למגע בחירוף נפש. כמעט כל הכוח נפצע. בתוך צרורות הירי, אחד הלוחמים שכב פצוע קשה והרגיש את נשימותיו האחרונות, הוא לחש וידוי. ידע שזהו, הוא הולך למסור את נשמתו למען הצלת עם ישראל.

כששומעים את ההודעות בוואטסאפ מאותם רגעים אי אפשר שלא להצטמרר. לחשושים של קריאות לעזרה וחברים שמבינים שזה הסוף. "מישהו יודע איפה הצבא? אנחנו פצועים. חייבים עזרה". הלוחמים האמיצים שנפצעו בקרב הקשה היו זקוקים לפינוי מיידי - שלא הגיע לעולם..

המחבלים, שנתקלו בחומת ברזל אנושית שלא מוכנה להיכנע, נסוגו. פרי-גן ניצלה מטבח נורא, אבל המחיר היה כבד מנשוא. אביעד כהן וראובן שישפורטיש הי"ד נפלו בסמטאות המושב. עוז, חברם לכיתת הכוננות, שנכנס לבית בו נפלו, מצא אותם מחובקים כשהם ללא רוח חיים. "הם היו החברים הכי טובים בעולם, גם כשנפלו למען עם ישראל - נפלו יחד", סיפר לאחר מכן.

יונתן בן נעים, תושב פרי-גן שהמחבלים ניסו לפרוץ לממ"ד הבית שלו, אמר לאחר מכן בקול חנוק: "אם הם לא היו מגיעים, הנוח'בות היו רוצחים אותנו. הגיבורים משלומית הצילו אותנו מטבח ודאי".

הגבורה לא עצרה בפרי-גן

באותן דקות, בכור סוויד הי"ד שעט מבית הוריו במושב שובה לכיוון פרי-גן במטרה לעזור לחבריו. "אני בדרך השדות, אני טס אליכם", הקליט בקבוצה. בדרך, נקלע בכור למארב מחבלים אכזרי ונלחם לבדו בגבורה עד נשימתו האחרונה.

גם אוריאל ביבי הי"ד, קצין בצנחנים ותושב שלומית, פעל באותה רוח של "הנני". אוריאל לא חיכה לקריאה. הוא ידע שפקודיו צריכים אותו, שהוא חייב להגיע לבא"ח צנחנים ולצאת להילחם על עם ישראל. בדרכו דרומה הוא נתקל במארב מחבלים. בקרב פנים אל פנים, כשהוא חותר למגע בחירוף נפש רק עם אקדחו האישי מול רוצחים צמאי דם מצוידים בנשק רב, נפל אוריאל למען העם והארץ שכה אהב.

ארבעה גיבורים. כולם יצאו באותו בוקר למשימה אחת: להציל את עם ישראל שצריך אותם.

עזרו למשפחות להשלים את בית הכנסת בשלומית לע"נ הגיבורים הי"ד

הפגישה המצמררת 24 שעות לפני הטבח

הסיפור של בית הכנסת "בא"ר שלום", שקרוי על שם הגיבורים הי"ד (בכור, אביעד, אוריאל וראובן), מתחיל למעשה 24 שעות קודם לכן. בערב החג, יממה קודם הטבח ביישובי העוטף, ישבו חברי המזכירות בשלומית ודנו בבניית בית כנסת הקבע ביישוב. בעיני רוחם ראו בית לתורה ולתפילה שיחבר ויאחד בין כלל חברי היישוב. בסוף הפגישה, ראובן שישפורטיש הי"ד, הלב שמאחורי הפרויקט, הבטיח לרב היישוב: "בעוד שנתיים מהיום - אנחנו בתוך בית הכנסת".

באותם רגעים, ראובן הי"ד לא ידע כי לא יזכה להיכנס בשערי בית הכנסת. לא ידע כי שמו ושמות חבריו - אוריאל, בכור ואביעד - ייחרטו על קירותיו לנצח.

המשימה של כולנו

המשפחות השכולות מבקשות מכל עם ישראל להמשיך את האור של ארבעת הגיבורים - בכור, אוריאל, אביעד וראובן הי"ד. יחד עם קהילת שלומית שהתגייסה למיזם המרגש, הן הקימו מבנה בית כנסת מפואר, מוקד של תקומה בלב העוטף, בדיוק כמו שגיבורי שלומית חלמו. אבל כדי להשלים את המלאכה, כדי שקול התפילה יהדהד לזכרם של אלו שרצו אל האש כדי להציל אחים מעם ישראל - חסר עוד צעד אחד אחרון.

נשארו עוד כ-2 מיליון שקלים כדי לסיים. עם ישראל היקר, הגיבורים האלו שמו את משפחותיהם מאחור כדי להציל את האחים שלהם מפרי-גן. עכשיו התור שלנו. לא רק בשבילם - גם בשבילנו. כדי שנדע שעם ישראל לא שוכח את מי שמסר נפש עבורו.

הצטרפו להשלמת בניית בית הכנסת "בא"ר שלום" והיו שותפים בהנצחת גיבורי שלומית הי"ד