הילדות של השרה מאי גולן לא דמתה לשום דבר נורמטיבי. בעולם שבו ילדים עסוקים במשחקים, גולן מצאה את עצמה הופכת למבוגרת אחראית עוד לפני שלמדה קרוא וכתוב.
"הילדות שלי היא באמת מורכבת," היא פותחת את הראיון באולפן הפודקאסטים של ערוץ 7. "המהות היא שבעצם לא באמת הייתה לי ילדות. אני נורא מבוגרת מגיל מאוד צעיר." כבת יחידה לאם חד-הורית שמתמודדת עם קשיים בריאותיים ומתקיימת מקצבאות, האחריות הכלכלית והנפשית נחתה על כתפיה הצרות במהירות מסחררת.
הסביבה שבה גדלה, התחנה המרכזית הישנה בדרום תל אביב, הייתה שדה קרב יומיומי. "גדלתי בשכונה נוראית", היא משחזרת, "סחר בסמים ומקרים קשים של אלימות".
גולן מתארת מצב שבו המערכת לא רק שלא תמכה בה, אלא אף סימנה אותה מראש לכישלון. "המערכת הבית ספרית לא האמינה בי בשום צורה. יום אחד הייתי חולה בבית עם חום, והמורה התקשר ואמר: 'אני בטוח שהיא מסתובבת בתחנה המרכזית ומחפשת איפה למכור סמים'. ילדה בת 13, שאפילו זה לא היה בלקסיקון שלי".
אל מול המציאות הקשה הזו, גולן פיתחה חוסן נפשי שרבים מתקשים לעכל. היא תולה את הכל בנקודה אחת: אמונה. "אם לא הייתה לי השגחה פרטית מדויקת מהקב"ה, אני לא יודעת אם הייתי חיה, לא יודעת אם הייתי צולחת את החיים כפי שצלחתי אותם", היא קובעת. "אני זוכרת את עצמי פשוט מרימה עיניים לשמיים ומדברת עם בורא עולם. זה מדהים"
השרה גולן תוקפת את הניסיון לעשות לה "פסיכולוגיה בשקל" מצד גורמי שמאל ותקשורת. "מאוד קשה לאנשים להבין שהחוסן והחוזק שלך מגיע מאמונה", היא אומרת בנחרצות. "אם אני לא בקלאסיקה, נראית כמו חרדית נורמטיבית, ואני בוחרת לתלות את כל החוסן האמוני שלי בבורא עולם - אז את או משיחיסטית מטורפת או משהו לא בסדר אצלך בנפש. אלו האופציות מבחינתם".
הפריצה הגדולה של גולן לתודעה הציבורית החלה כנערה צעירה בדרום תל אביב, כשזיהתה את השינוי הדמוגרפי והביטחוני המאיים על שכונתה. "אנשים חושבים שתמיד רציתי להיות חברת כנסת או שרה", היא מחייכת, "כל מה שרציתי מגיל מאוד צעיר זה להתחתן ולהביא המון ילדים. הקדוש ברוך הוא כיוון קצת אחרת".
היא מתארת את הימים שבהם רצה עם אייפון פשוט בין זירות פשע בדרום תל אביב, מתעדת את מה שהממסד ניסה להסתיר. "ראיתי המוני מסתננים מגיעים משום מקום, מיד הטרדות, פחד, טינופת. לתומי אמרתי: 'קורה פה משהו ממש רע, תכף זה ייפתר'. לא הבנתי את הקונספט של בג"ץ, ארגוני שמאל או אליטות שלא רוצות לדעת מה קורה מתחת לאף שלהן".
גולן מזכירה את חלקה ההיסטורי בעצירת זרם המסתננים: "אני חושבת שהצלנו את מדינת ישראל ואת הרוב היהודי. אילו לא היינו עושים את זה, היו פה מיליוני מסתננים בעידוד השמאל. השמאל רצה טשטוש של הזהות היהודית והלאומית, בדיוק כמו שקורה באירופה היום".
כשרה לקידום מעמד האישה, גולן מוצאת את עצמה בחזית מול מה שהיא מכנה "הפמיניזם הסלקטיבי". "קם פה נרטיב שהחליט מהו פמיניזם. אם את עם כיסוי ראש או אישה מאמינה, את מדירה פמיניזם", היא קובלת. "זכויותיי כאישה נרמסו על ידי הפמיניסטיות המוכרות. אותי מותר לגדף, להשפיל, להטריד. אבל אם אני מעזה לרצות לעזור שיהיו מקוואות במקומות שאין בהם - זה מחול שדים שלא ראיתי מעולם".
היא מתייחסת גם לפעילותה הבינלאומית, כולל הנאום באו"ם שבו הטיחה את האמת בפני הארגונים ששתקו מול פשעי ה-7 באוקטובר. "יש פה ארגון גג של נשים בעולם שלא מכיר במה שקרה לנשים ישראליות. זה בלתי נתפס. קיבלתי אינספור הודעות תמיכה מנשים איראניות ומוסלמיות שראו את הנאום. התקשורת כאן פתחה מהדורות על זה שנסעתי, אבל העם כבר לא מהונדס. הוא רואה את האמת."
אחד הנושאים הקרובים ביותר ללבה של גולן הוא הטיפול באזרחים הוותיקים, תחום שהחזירה למשרדה בנחישות. "התיקון האישי שלי הוא נושא הוותיקים", היא מסבירה. "נכנסתי למשרד שתקצב 'פרלמנטים' לאוכלוסייה חזקה ודיגיטלית. שאלתי: 'מה קורה עם מסעודה משדרות?'. היא לא יודעת להשתמש בטלפון, היא לא מגיעה לכיכר רבין. אף אחד במשרד לא ידע לתת תשובה".
היא משתפת בתחושת השליחות שנובעת מהטיפול באמה שלה. "אמא שלי בת 80, היא לא תסתדר באוטובוס אם לא ייקחו אותה. הפקרנו אוכלוסייה שלמה כי הם לא חלק מהקליקה".
לסיום, גולן חושפת את המאבק המסוכן ביותר שניהלה לאחרונה - המלחמה בשחיתות בתקציבי המגזר הערבי. "גילינו שחלק נכבד מהמיליארדים שהעבירה ממשלת בנט-לפיד הלך לארגוני פשיעה רצחניים", היא מצהירה. "מאותו רגע התחלתי לקבל איומים על החיים שלי. אני נלחמת בפקידות מושחתת שרוצה להמשיך את הדבר הזה".
למרות האיומים והמתקפות, גולן מבהירה כי אין לה כוונה לעצור: "אני לא מוותרת על האמת שלי. כל פועלי הוא מתוך אהבה כנה לעם ישראל, לתורת ישראל ולארץ ישראל".