בקום המדינה השסע בתוכנו היה נורא, הגנה ופלמ"ח מול אצ"ל ולח"י. בנס גדול יצאנו מן השסע עם מדינת ישראל אחת וצה"ל אחד.
אבל ארץ ישראל וירושלים נותרו מחולקות בעומק המשמעות.
אני גדלתי בחיפה "האדומה", ובשנים הראשונות למדינה עדיין המשיך השסע להשתולל.
ערב ששת הימים הוקמה לראשונה בישראל ממשלת אחדות לאומית, ומיד זכינו לאור גדול של ששת הימים, עם איחוד ירושלים ופתיחת שערים לארץ נחלת אבותינו.
ממשלת האחדות הלאומית לא החזיקה מעמד, ואחרי שהתפרקה קיבלנו את המכה הקשה בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, לא פחות קשה מהמכה של שמיני עצרת.
בנס גדול ניצחנו עם צה"ל אחד, אבל השסע העמיק לתוך מלחמות לבנון, נסיגות אוסלו והחרבת גוש קטיף. השסע בתוכנו היה גורם מכריע בהחלטת הצורר מעזה לתקוף, לא פחות מעיוורון "הקונספציה" של המנהיגים.
ברוך השם ניצלנו וניצחנו גם בעזה, גם בתימן, גם באיראן וגם בלבנון. די לספור את מספרי החללים של צוררינו ואת שמות מנהיגיהם שחוסלו כדי להבין את גודל הניצחון.
אבל אצלנו עדיין עסוקים בשסע העמוק, האישי, המשפטי והפוליטי, מבלי לחשוב כלל על שלום.
מדהים לראות ולשמוע ראשי מחנות ומפלגות השקועים עד צווארם במאבק החשוב ביותר בעיניהם, מעל ומעבר לכל המלחמות נגד אויבינו, "רק לא ביבי".
בנט ולפיד מתאחדים כדי להדיח את ביבי, ויחד איתו את החרדים ואת המתנחלים ואת כל "הקיצונים" ש"גנבו" מהציונים הליברלים את המדינה.
היי, אם תעשו שלום עם ביבי, ותקימו יחד איתו ממשלת אחדות לאומית, ירד בבת אחת כוחם של "הקיצונים". האם אינכם מסוגלים להבין זאת? למה?
גם אנשים רציניים, שעדיין מאמינים בשלום אמת עם הפלסטינים, ולו גם במחירים כבדים, רואים בהדחתו של בנימין נתניהו את "חלום חייהם" ואת "התקווה של המדינה" לחזור למסלול הטוב שהם מאמינים בו, כן לשלום עם אויבים מבחוץ גם במחירים כבדים, ו"רק לא ביבי".
שלום עם נתניהו כלל אינו עולה בתודעתם, ודווקא מפני שכולם יודעים שמאחורי נתניהו עומד מחנה גדול, לפחות שליש מהציבור היהודי בישראל. היי, אולי נרד כולנו מן העצים של החרמות והשנאות שבתוכנו?
אולי השלום בתוכנו חשוב עוד יותר מכל הסכם עם שוללי זכות קיומנו כעם בארצנו?
אולי תבינו, נפתלי, יאיר, גדי וכל חבריהם, שגם ניצחון "שלכם" בבחירות וממשלה "שלכם" רק יעמיקו את השנאה ואת השסע בין המחנות? ראש ממשלה חשוב כבר נרצח בארץ הזאת, האם שכחתם?
אני קורא לשלום בתוכנו, שיוציא אותנו מן הבוץ העמוק של הפילוג, אשר הביא עלינו את אסון המלחמה בשבת שמיני עצרת, וזאת על פי העקרונות הבאים:
המשפט הפוליטי נגד נתניהו ייעצר. כתבי האישום על "שוחד בסיקור תקשורתי", שאין להם תקדים בארץ ולא בעולם, יימסרו לבחינת עומק בוועדה מיוחדת ומוסכמת של משפטנים ואנשי ציבור בלתי תלויים, ובכל מקרה לא יתנהל משפט כל עוד בנימין נתניהו הוא נבחר ציבור.
תוקם ועדה ציבורית מוסכמת לחקירת כל הגורמים למלחמת שמיני עצרת, החל מהחרבת היישובים שלנו בחבל עזה והבריחה מעזה, ועד לאחריות הישירה של המודיעין וממשלת נתניהו, של מפגיני השסע ו"סירובי הפקודה", וגם של מערכת המשפט, שאסרה לפתוח באש על תהלוכות ההתגרות של חמאס על הגדרות.
תוקם ממשלת אחדות לאומית אחרי הבחירות, בלי חרמות, רק אלה שלא ירצו לא ישתתפו.
מפלגות המייצגות את ערביי ישראל יוכלו להשתתף רק אם יכירו בזכותו של העם היהודי למדינה עצמאית בארץ אבותיו, ויחתמו על קריאה לאו"ם לבטל את זכות השיבה של פליטי 48 (החלטה 171), המסכנת את עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.
יוקם בית משפט חוקתי בהרכב רחב, המייצג את כל חלקי החברה הישראלית, ורק הוא יעסוק בשאלות חוקתיות ובהנחיות חוקתיות לכנסת ולממשלה. בית המשפט העליון ידון רק בערעורים ובעתירות שאינן נוגעות לנושאים חוקתיים.
לעולם לא יהיה שוויון בגיוס, כי לא יכול להיות שוויון בין לוחמים המסכנים את חייהם לבין המשרתים בעורף. גיוס חרדים יתבצע בהסכמה עם מנהיגי הציבור החרדי, במטרה להביא לצה"ל צעירים חרדים הרוצים להתגייס ויש להם כושר קרבי. צה"ל זקוק באמת רק ללוחמים בעלי מוטיבציה.
תוחל ריבונות מלאה של מדינת ישראל על אזורי ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון. האזורים הפלסטיניים יישארו באוטונומיה ללא ארגוני טרור וללא נשק, והם יוכלו להתחבר לקונפדרציה ירדנית-פלסטינית, אם תושג הסכמה של כל הצדדים.