תראו איזה דברים גדולים קורים שההתיישבות ומוסדות המדינה הולכים יד ביד.
במקום הזה הייתה חוות נוף אבי, שהקימו ישראל ושרה רפפורט - חווה שניה מתוך שלוש נקודות שהם הקימו , החווה ניקתה את השטח מידי זרים ושמרה על האדמות.
ישראל הוא בנו של עירא רפפורט הי"ו , מגדולי וראשוני נוטעי הכרמים בהרי בנימין והשומרון, היום, ישראל מחזיק ומתפעל את המפעל המשפחתי המפואר הזה "מגלגלים זכות ע"י זכאי ".
במקום בו עמדה חוות נוף אב"י מוקמת שכונה של העיר אריאל עם כ־12,000 יחידות דיור.
מדינת ישראל הכירה באדמות האלה ומביאה לשם את המסה הגדולה של האנשים, את הביסוס ואת העוצמה של עיר גדולה.
נכון, הייתה שם תוכנית תב"ע במשך שנים - דבר שלא קיים ברוב הנקודות, אבל מקום זה מדגיש שמה שלא פועלים עליו בשטח בפועל- לא מתקדם במציאות.
אומנם מכיוון שהייתה קיימת תוכנית ישנה לבניה רוויה בלבד - החווה קופלה לגמרי מהשטח, וישראל ושרה ממשיכים כיום את המפעל החקלאי של גידולי הצאן שלהם בחוות נוף אב"י הפעם למול הישוב מגדלים בסמוך לכפר מג'דל ,אולם המשימה החקלאית במרחבי אריאל ממשיכה בכל הכוח מהחווה ליד - ע"י חוות שובאל שאחי ושותפי קוקו (הראל ) וטליה ליבי הקימו לזכר שובאל בן נתן הי"ד שנהרג בטרם הספיק לקחת חלק בהקמת החווה כפי שסוכם איתו , בשל הקפצתו ללבנון שם נתעלה בקרב .
המודל של חוואים שמקימים כמה מקומות ע"י אותו חוואי הוא מודל מיוחד ושונה מרוב החוואים , לצד זה ישנם חוואים רבים שהחווה אותה הם בנו למען שמירת על אדמות המולדת ובשליחות עם ישראל הינו מפעל חייהם
ויש כאן שני נקודות המהוות אתגר ציבורי:
נקודה ראשונה עלינו לדאוג שהשמירה על השטח והחיבור החקלאי של העם השב לארצו לא רק שלא יפגע מהבנייה, אלא יתחזק ויתעצם !
גם סביב אזור עירוני כמו אריאל, יש מרחבים גדולים שיש לשמור ולטפח בעשייה חקלאית ציונית.
נקודה שניה היא לדאוג שלא יהיה נזק כלכלי לשליחי הציבור שלנו .
הנושא הזה ברוך ה' מובן לכל העוסקים במלאכה , אבל עדיין לא נמצא המתווה המדויק אשר מצד אחד ידאג לשמירה על ערך החקלאות ומאידך ידאג שמפעל זה ימשיך להתנהל כמפעל חקלאי ולא יהפוך לאירוע נדלנ"י לא שוויוני , לכולם מובן שיש לעסוק בזה עוד ולדייק את זה יותר.
התרבות החקלאית- תורת ארץ ישראל
חשוב לי להתעכב על הנקודה הראשונה, המשימה של החקלאי לא נגמרת כאשר קם יישוב, במידה רבה פה היא רק מתחילה ,מחובתנו לאפשר ולדאוג שההחלטה הזאת תוביל להעצמה של המפעל החקלאי במרחב כולו
חשוב להבין שאנו אומה שהחקלאות היא חלק מהותי בתרבות שלנו וכחלק מהמעבר מגלות לגאולה עלינו להתחבר לתרבות הארץ ישראלית ולתורת ארץ ישראל , לבית המקדש אנו מצווים להקריב ממיטב היבול והתפוקה החקלאית- ביכורים ובכורות הצאן .
"אין כל כד עשירי קודש לה' ואין כל נזם קודש להשם...
אבל יש כל בכור קודש להשם..
ויש מתנות כהונה בשחיטת בקר וצאן
ויש ביכורים
ויש לקט שכחה ופאה..."
זה לא סתם שהברכה מתוארת בתורה ובנביאים כברכה חקלאית, כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות , וריבוי המצוות במצוות התלויות בארץ - נעשה דווקא בדברים שהקב"ה רצה שנעסוק בהם .
דברי הנביא יחזקאל :
"כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה- כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני ה"
ודברי ירמיה הנביא "עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים שדות וכרמים ובאָרֶץ הַזֹּאת."
ודברי הנביא עמוס "וְשַׁבְתִּי֘ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת־יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽם
נבואות אלו שוזרות בתוכם עשייה וברכה חקלאית לצד בניית ערים שוקקות חיים ומלאות ב"צאן אדם " .
דברי הנביא המדברים על בניית הערים והפיתוח המסיבי לא רק שלא סותרים את העשיה החקלאית אלה שזורים זה בזה ,
גם בימינו אנו , אין שום סתירה בין שלושה מיליון תושבים ביהודה ושומרון לבין שלושה מיליון דונם חקלאיים ביהודה ושומרון, ההתקדמות בבניה ובפיתוח ביהודה ושומרון צריכה להיות מלווה בהעצמה של המפעל החקלאי במרחב כולו
הצורך בהקצאת שטחים לבינוי חקלאי
בכל תוכנית תב"ע ישנה הקצאת לצורכי בינוי ,שצ"פ , מבנים ציבוריים , תעשיה , עלינו ללמוד להקצות שטחים לבינוי חקלאי ולצורך תמיכה במפעל החקלאי הפועל במרחב .
פעמים רבות ישנה תחושה לאחר הכרה רשמית בחווה שהשליחות אותה ביצע החוואי הגיע לסיומה , אך כפי שציינתי בתחילת דבריי , השליחות רק התחילה לצד תפיסת המרחב ישנו ערך עצמאי ומשמעותי בחידוש והעצמת המפעל החקלאי כחלק מתנופת ההתיישבות.
היום, ברוך ה', זה מובן גם במשרד השיכון שיש צורך לשנות את הכללים ולחבר בין יישובים רגילים לשטחים חקלאיים. כי החיבור למרחב ולעשייה חקלאית ביישובי יהודה ושומרון אינו לצורך חיזוק היישובים כפי שמקובל ביישובי הספר בגבול הצפון או בעוטף, שם המטרה היא לאפשר לתושבים להתקיים ולחיות מעשייה בתוך היישובים ולכן מודל ההקמה היה קיבוצים ומושבים .
היישובים בשומרון יגדלו ויתפתחו גם בלי זה, אבל זו השליחות והתפקיד של כל יישוב ויישוב לדאוג למרחב ולשטח שסביבו. כי מצוות ירושת הארץ אינה רק שלא נעזבנה ביד אומות העולם, אלא גם שלא ניתן אותה לשממה.
לכן אומרת התורה: "מעט מעט אגרשנו מפניך, פן תרבה עליך חית השדה". אנחנו לא מפחדים מחיות הבר - אולי להפך,אנו שמחים בהן , אנחנו מפחדים משממה, מלא לקיים את השליחות שבעבורה זכינו לארץ הזו.
אז תודה למועצות, למשרד השיכון, לאמנה, למשרד ההתיישבות ולמנהלת ההתיישבות, שמבינים את זה היום יותר ויותר ופועלים לטובת מתווה נכון
ההחלטות המרגשות על הקמת יישובים בנקודות חקלאיות של שליחי ציבור רק צריכות לזרז ולדייק את העשייה המבורכת הזו.