הרמטכ"ל אייל זמיר בנאומו האחרון דיבר בנשימה אחת על ההכרח בגיוס חרדים, אך זאת בלי שמקום הנשים בצבא ייפגע. האם זה אפשרי?
לאחרונה הזדמן לי להעביר הרצאה באוניברסיטה, מול כמאה סטודנטים. התפתח דיון סוער על מצוקת כוח האדם בצה"ל ועל ההכרח הקיומי בגיוס חרדים. לפתע, קמה סטודנטית והביעה חשש: "אבל אם החרדים יתגייסו בהמוניהם, הם ידחקו החוצה את הנשים שרוצות להשתלב במערך הלוחם". בתגובה לדבריה, שאלתי: "רגע, אתם טוענים שחסר כוח אדם קריטי כדי להגן על המדינה, ולכן צריכים בדחיפות את החרדים. אז מה עושים כששילוב נשים בטנקים מתנגש חזיתית עם היכולת לגייס חרדים? האם אתם מסוגלים לקבל שבשביל לנצח את האויב, נאלץ לצמצם את ערך שילוב הנשים"? ראיתי כיצד הסטודנטים נעים בכיסאותיהם בחוסר נוחות. פתאום "השוויון בנטל" התנגש ב"שוויון המגדרי".
במבט חילוני ניתן לנסח את השאלה באופן נוקב ובוטה: למה בכלל שזכויות הדתיים יגברו על זכויות הנשים?
זהו נושא קריטי שיש ליצור סביבו קונצנזוס רחב, ולא לתלות אותו בטיעונים דתיים בלבד. כדי להכריע בעניין רגיש זה, אנחנו צריכים לשאול באופן ברור: מהי מטרת העל של הצבא?
כיוון שרוב מוחלט של תושבי המדינה יסכים שמטרת צה"ל היא לשמור על בטחונה של מדינת ישראל על ידי הניצחון על אויביה, בהתאם לגישה זו עלינו להכריע במקרה של התנגשות ערכים, גם לפי נקודת המבט החילונית.
אנו צריכים בעצם לשאול: מהי ההחלטה שתעלה את כשירותו של הצבא וסיכוייו לנצח?
הנתונים המושתקים
נעסוק תחילה במישור הפיזיולוגי והמבצעי. מדוע אין שוויון מגדרי במגרשי הכדורגל או באולימפיאדה? התשובה פשוטה: כי שם המטרה היא לנצח. שם איש לא מעלה בדעתו להוריד את הרף או להתעלם מהביולוגיה. האם ייתכן שדווקא בצבא - המקום שבו המחיר אינו אובדן מדליה אלא אובדן חיי אדם - שכחנו שהמטרה העליונה היא הניצחון?
הממצאים כבר הוכיחו זאת באופן מובהק: מחקרים מקבילים בצבא האמריקאי, הבריטי ובנאט"ו, הגיעו למסקנה זהה: שילוב נשים בחי"ר כבד מוביל ל'ירידה בקטלניות עקב שחיקה', שכן העומס הפיזיולוגי המצטבר פוגע באופן קשה ביכולת הקליעה והתפקוד תחת אש, עקב ההבדלים בין נשים לגברים (שגם מחקרי חיל הרפואה הישראלי הצביעו עליהם).
גם אחוז הפציעות האורתופדיות אצל נשים (שברי מאמץ, קרעי רצועות) גדול בהרבה מזה של הגברים.
בצה"ל נערך כבר פיילוט לשילוב לוחמות בחיל השריון המתמרן לפני יותר מעשור, אך הוא הסתיים בכישלון שפורסם רשמית על ידי הצבא.
בנוסף לפער הפיזיולוגי, ישנה גם פגיעה בלכידות המבצעית, כפי שהגדירו זאת קצינים במילואים במכתב לרמטכ"ל אייזנקוט לפני כמה שנים: "נוכחנו לגלות כי על פי דוחות שהצבא הכין, ישנה עלייה משמעותית בהטרדות המיניות, רכישה מערכתית גדולה יותר של אמצעי מניעה, דבר המעיד גם על פגיעה בלכידות המבצעית".
צה"ל אינו מעבדת ניסויים סוציולוגית. ההתעקשות לשלב קומץ קטן של נשים ביחידות קרביות בהן נושאים משקלים כבדים, ובתוכם גם חיל השריון, במחיר של פציעות קשות, התאמת סרגלי מאמץ ופגיעה בלכידות המבצעית, היא העדפה של זכויות הפרט על פני חייהם וביטחונם של הכלל (ראו בהרחבה בספרו של אל"מ במיל' רז שגיא, 'נלחמות בצה"ל').
נשים או חרדים ודתיים?
מעבר לפגיעה הישירה ברמת הכשירות של צה"ל ובלכידות המבצעית, יש כאן גם פגיעה עקיפה ביכולתו של צה"ל להרחיב את כוח האדם לו הוא זקוק כל כך, על ידי שילוב החרדים בצבא. בטווח הארוך שילוב חרדים עשוי להגדיל באופן משמעותי לא רק את כמות חיילי הסדיר, אלא גם את מערך המילואים, ממנו רוב הנשים פורשות בשלב מוקדם עקב היריון ולידה.
אך פסיקת בג"צ האחרונה הגדילה לעשות, שהיא דוחקת אף את הציבור הדתי-לאומי שכבר נוטל חלק גדול במערך הלוחם, ומאלצת אותו לפרוש מעוד יחידות (לאחר חיל התותחנים, הגיע כעת תורו של חיל השריון).
כידוע, חיילי המכינות וישיבות ההסדר מאופיינים במוטיבציה גדולה, ודומיננטיות במערך המילואים ובשדרות הפיקוד (עיתון הגרדיאן הבריטי פרסם לפני כשנתיים, שכ-40% מקורס הקצינים הקרביים הם דתיים, שזה יותר מפי 3 מחלקם באוכלוסייה).
ממילא דחיקת רגלי הציבור הדתי, תפגע בהכרח ברמת כשירותן של אותן יחידות.
הפתרון: שילוב מתוך הפרדה
אם אכן כנים דברי הצבא שרק מצוקת כוח האדם היא זו שמובילה אותו, ולכן כל פעולה שמונעת גיוס חרדים ודוחקת את שירות הדתיים מיחידות מסוימות לא באה בחשבון, ישנו פתרון אחד רלוונטי: יחידות הומוגניות נפרדות לחלוטין. אם הצבא אכן זקוק לכל טיפת כוח אדם, עליו להקים מסגרות נפרדות ייעודיות לנשים (בדומה לחטיבת חשמונאים המיועדת לחרדים), המגובות בפקודות מטכ"ל נוקשות ביותר על שמירת גבולות הצניעות בכל מרחב השהות והלחימה. יחידות אלו יעסקו בפעולות התואמות את רמתן המבצעית ללא הורדת הרף המקצועי.
בנקודה הזו, על הציבור הדתי וראשי ישיבות ההסדר להציב קו אדום וברור, ללא התנצלויות. מי שבנסיבות אלו, אינו נכון לקבל פשרה של הפרדה מגדרית שתאפשר מיקסום של כוח האדם לו הצבא זקוק, מוכיח ששיקולים אחרים מועדפים אצלו על פני יכולתו של הצבא לנצח.
דור חדש - הנהגה ציבורית חדשה
במשך יותר מדי שנים הצבא התרגל לכך שהציבור הדתי לאומי, בעקבות גישתו הממלכתית ורצונו החזק לקחת חלק במצוות הצבא, נוטה להתפשר, ולהיכנע ללחצים. אסור להמשיך לאפשר זאת. קם כאן דור דתי חדש, דור של לוחמים שאינו מוכן להירמס תחת אג'נדות הזרות לתפקידו המקורי של הצבא.
איגוד ישיבות ההסדר הציג חוסן וקו אחיד כאשר סירב לאפשר את הגיוס לתותחנים עקב שילוב נשים, אך כאשר לצערנו המגמה מתרחבת, עליו להציב קו תקיף יותר מעבר להבהרה החשובה של האיסור ההלכתי לשרת ביחידות קרביות מעורבות.
איננו מעוניינים ב'שמורות טבע' בהן הדתיים יוכלו לשרת, אנו חפצים בטובתו של הצבא כולו, על כלל יחידותיו, ואיננו מוכנים ששיקולים זרים שאינם שמים לנגד עיניהם את הצלחתו המבצעית של הצבא, יפגעו ביכולותיו. זו מערכה על דמותו של צה"ל בשנים הקרובות, שלמענה יש להשתמש בכוח הגדול שיש למכינות ולישיבות ולהפעיל לחץ ציבורי כבד, לבחינה מקצועית של מחיר השירות המעורב, והעמדת אלטרנטיבה של שילוב מתוך הפרדה.
המלחמה האחרונה לימדה אותנו שאין לנו את הפריווילגיה לוותר על צבא גדול ששם לנגד עיניו את הניצחון על האויב. אסור לתת לשיקולים זרים לפגוע בכך. תנו לצה"ל לנצח.
פורסם בעולם קטן. הכותב הוא ראש מכון עולמות ור"מ בישיבה הגבוהה באלון מורה