זה לא רק רצח ימנו זלקה ז"ל. לא מעט סרטונים קשים של פרצי אלימות בין בני נוער ממלאים את הרשתות החברתיות בימים האחרונים. לתופעה ולמה שצריך לקרות כדי לבלום אותה, שוחחנו עם חוקרת ומרצה במחלקה לקרימינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון, ד"ר אודליה דיין גבאי.
לדבריה, נכון למנף את האירועים האחרונים במגמה לחולל שינוי בשל ה"תחושה שיש קשב ציבורי משמעותי למקרים האלה והבנה שהאלימות גואה ומדובר במשהו שנמצא כבר שנים רבות. הרשתות מלאות בסרטונים האלה וידוענים מדברים על כך. את הקשב והשיח האלה צריך למנף כדי להביא שינוי", אומרת דיין גבאי וקוראת לחדול מההסתפקות בהנהונים וצקצוקים ולעבור לשיתופי פעולה מערכתיים שיניבו שינוי מדיניות של ממש.
את הבנת המניע לאירועים האלימים הללו רואה ד"ר דיין גבאי כהכרח על מנת לתכנן צעדים שיבלמו את התופעה. ראשית, היא קובעת, "האשמים הבלעדיים הם מי שבסופו של דבר מרימים את הסכין ומקבלים החלטה לפגוע ולרצוח, אבל מבחינת המערכות אין אשם אחד, זה לא רק המשטרה ולא רק ההורים. האלימות היא סימפטום של מערכות שלא עובדות כבר הרבה זמן. לא רק האכיפה צריכה להיות הרבה יותר משמעותית".
דיין גבאי קובעת כי אמירה לפיה לא ניתן להציב שוטר בכל פיצריה היא אינה התגובה הנכונה והראויה למקרים שכאלה, אלא לקיחת אחריות של ממש וכדי לקחת אחריות יש להביט נכוחה על התמונה הכוללת. "ילדים בגילאי 14-15 נחשפים ללא רגולציה לתכנים במדיה וברשתות החברתיות, ואלו תכנים מאוד אלימים. התרבות מייצרת נורמליזציה של אלימות, העבריינים מופיעים בפודקאסטים ובריאליטי וכך ילדים גדלים לפי המודלים שהם פוגשים", היא אומרת ומציינת את התרבות בה בנים נמדדים על פי הכוח שכל אחד מקרין ושאלת ה'מי יותר גבר'.
לטעמה של ד"ר דיין גבאי נדרש פיקוח על התכנים במדיות השונות. אנחנו מזכירים את הניסיונות להתמודד בדרך זו עם החפצת נשים במדיות וקביעת מערכות סינון, ניסיונות שלא צלחו בעקבות מתקפה על מה שהוגדר כפגיעה בחופש הביטוי וכיוצא באלה. דיין גבאי משיבה וקובעת כי "כשרוצים הישגים אנחנו יודעים לעבוד, ואם נחליט שאנחנו רוצים בזה נגייס לכך את האנשים הנכונים והטובים ללא קשר לפוליטיקה".
"כשרואים סיטואציה אלימה של עיתונאי או שדרן שמתבטא בבריונות ומעבירים את זה הלאה ולא נותנים על כך את הדין המסר עובר. חקיקה לא מספיקה. צריך לייצר חלופות תוך בניית תכנית אסטרטגית סדורה. יש כעת תופעה של אושיות רשת שמדברים על איך לחזור לשליטה גברית, וילדים צופים בזה ללא חשיבה ביקורתית. מדובר במאבק בכמה חזיתות, בחינוך, בתקשורת, בעולם גיבורי התרבות עלינו לייצר חלופות. האלימות שנמצאת היום בכל מקום צריכה להיות בגדר בל יעבור. לשם כך דרושים שיתופי פעולה בין קואליציה ואופוזיציה ואנשי תקשורת כדי להגיע לפתרון".
בהתייחס לסוגיית האכיפה מסבירה ד"ר דיין גבאי כי לא בהכרח השלכתו של נער לכלא היא זו שתביא פתרון. לעיתים התוצאה תהיה בדיוק הפוכה. "נקודת המוצא בהתייחס לנוער היא קודם כל שיקומית. אם הוא עשה עבירה ואני מכניסה אותו למערכת הכליאה ללא תהליך של שיקום או פתרונות בקהילה, אני עלולה לבנות כאן את העבריין הגדול. כשנכנסים לכלא סופגים נורמות שלא הכרנו קודם. המדינה בוחנת את הדברים לפי מדד טובת החברה, וטובת החברה היא שהעבריין לא יצא עבריין חמור יותר אלא מתוקן יותר. איך עושים את זה? אולי בתהליך שיקום משמעותי יותר".
"נכון שצריכה להיות ענישה אבל הענישה כאן צריכה להתאים לעבירה ולבחון במבט קדימה מה יעצור את הרצח הבא", דברי ד"ר דיין גבאי, ובנקודה זו אנחנו שואלים על אלימותן של בנות, ילדות ונערות, מי שלכאורה לא אמורות להיות מושפעות ממדד הגבריות והשליטה. "נשים ונערות פחות נכנסות לעולמות האלימות. האלימות שלהן נראת אחרת. היא נמצאת יותר במקום של חרם וכו' ופחות אלימות פיזית, אם כי גם היא נמצאת", אומרת דיין גבאי ומציינת את קלות הפצת המידע המצולם כגורם משמעותי בהטמעת נורמות חברתיות אלימות. חברה אלימה מייצרת נערות וילדות שסופגות גם הן את המוטו לפיו בכוח ישיגו יותר.