וינסטון צ'רצ'יל אמר פעם ש"אם אתה רוצה לקבור משהו - תקים לו ועדה". ממשלות ישראל לקחו את המודל הבריטי צעד אחד קדימה ובמקום למסמס נושאים חיוניים דרך ועדות, הן עושות זאת באמצעות הקמת משרדי ממשלה.
לכאורה מדובר בשדרוג מעמדו של הנושא, אך המציאות מוכיחה את ההיפך המוחלט: זוהי קבורה בירוקרטית. המשרד החדש מייצר בעיקר פקקים של סמכויות חופפות וצווארי בקבוק ניהוליים, אשר משתקים כל סיכוי ממשי לקידום צרכים הכרחיים עבור הציבור ובכך שולחים רפורמות אל מותן.
כדי להבין עד כמה ריבוי המשרדים פוגע במדינה, נתחיל דווקא בחצי הכוס המלאה: הקמת משרדים מומצאים קונה לממשלה יציבות קואליציונית שאולי לא הייתה מושגת אחרת. אך מה שמוצג כיתרון פוליטי הוא למעשה קלקול מערכתי עמוק שיש לעקור מהשורש. הפוליטיקאים שלנו למדו לסחוט את המערכת, וכדי לגמול אותם מהחמדנות הזו, כפי שכבר הצעתי בטוריי בעבר, נדרש מהלך של הורדת אחוז החסימה. עד שזה יקרה, עדיפה בהרבה האופציה הרעה-פחות: מינוי שרים ללא תיק או שרים נוספים בתוך משרד קיים. אמנם עדיין מדובר בבזבוז כספי ציבור, אך המודלים הללו מצמצמים את הנזק הבירוקרטי וחוסכים הון עתק בהשוואה להמצאת משרדי ממשלה יש מאין.
היתרון התיאורטי השני שנוהגים לנופף בו הוא שריבוי משרדים יוצר מיקוד וקשב ניהולי. הטענה גורסת כי משרד ייעודי, דוגמת משרד התפוצות או המשרד לשוויון חברתי, מבטיח שנושאים חשובים יקבלו שר במשרה מלאה ותקציב קבוע, במקום ללכת לאיבוד כאגף שולי בתוך משרד ענק. אלא שבמבחן המציאות, התוצאה הפוכה לחלוטין. מאחר ששום תחום בעולם האמיתי אינו הרמטי, ריבוי המשרדים מייצר אינפלציה של מלחמות סמכויות. כשנושא אחד מפוצל בין כמה שרים במקביל, קבלת ההחלטות הופכת לאיטית, מסורבלת ולעיתים משותקת לחלוטין. כך, הפרדוקס מושלם: מרוב ניסיונות מלאכותיים לייצר קשב, אף נושא לא מקבל את הטיפול והמיקוד הראויים לו.
למעשה, החיסרון הגדול וההרסני מכולם של אינפלציית המשרדים הוא מפלצת הבירוקרטיה שמגיעה איתם כעסקת חבילה. הפכנו את ניהול המדינה למשחק כפול וציני: כשיש בעיה מורכבת לפתור - כולם ממהרים להשליך סמכויות ולהתנער מאחריות, וכשיש קמפיין לגזור עליו קופון - מתפתחת מלחמת עולם על כל פסיק של סמכות. משרדי הממשלה עסוקים בלהילחם זה בזה או להתחמק זה מזה, בעוד שהאזרח נשאר מאחור להמתין. התוצאה של הקרבות וההתחמקויות האלו היא שיתוק מערכתי עמוק שמעכב, תוקע וקובר כל ניסיון אמיתי להעביר רפורמות חיוניות בשירות הציבורי.
מעבר לשיתוק המערכתי, אי אפשר להתעלם מהמחיר הכבד שמשלם הציבור הישראלי פשוטו כמשמעו. הקמת משרד ממשלתי אינה רק שינוי של שלט על דלת. מדובר בחבילה יקרה להחריד הכוללת שכר לשר ולמנכ"ל, רכבים, לשכות מפוארות, תקני דוברות, משאבי אנוש וצבא של יועצים. והכל כפול. חיסכון כספי באמצעות סגירת המשרדים המיותרים הללו נאמד במאות מיליוני שקלים ואף מיליארדים בשנה. לכך יש להוסיף את הסכנה המוסרית, כל משרד מומצא כזה פותח פתח רחב לשחיתות, למכרזים תפורים ולמינויים אישיים של מקורבים לתפקידים שכלל אינם נחוצים, על חשבון המנהל התקין.
אך מעבר לבזבוז ולסחבת, יש כאן סכנה חמורה הרבה יותר הנוגעת לחירות שלנו. משרד ממשלתי, מרגע שהוקם, חייב להצדיק את קיומו. תנו לשר משרד מיותר וצוות פקידים משועמם, והם מיד יתחילו לייצר לעצמם עבודה. כך נולדת תעשייה שלמה של חקיקת יתר ותקנות סרק. הניפוח הממשלתי הזה מעניק לשלטון לגיטימציה שקטה לדחוף את האף ולהתערב בתחומים שלא אמורים להיות מעניינו כלל. זו משוואה פשוטה ומסוכנת: ככל שהממשלה מגדילה את עצמה, היא בהכרח נוגסת יותר ויותר בחופש הפרט של האזרח.
הביקורת על ניפוח הממשלה חייבת להיות מלווה בחלופה מעשית. ממשלה מצומצמת היא ממשלה מתפקדת, וכדי להבריא את השירות הציבורי עלינו לעבור למבנה של משרדי על שיחסלו את מלחמות הסמכויות. הנה הממשלה שלדעתי חייבת לקום כאן מחר בבוקר. ממשלת 12 המשרדים:
משרד ראש הממשלה: ירכז את כלל עבודת המטה, הביון והראייה ארוכת הטווח של המדינה (יבלע לתוכו את משרד המודיעין, המשרד לנושאים אסטרטגיים ומערך ההסברה הלאומי).
משרד הביטחון: יתמקד נטו בבניין הכוח, הפעלתו, והבטחת ביטחון המדינה מול איומים חיצוניים.
משרד החוץ: משרד אחד ועוצמתי שיהיה אחראי על כלל הקשרים מחוץ לגבולות המדינה, הדיפלומטיה, ההסברה הבינלאומית והקשר עם יהדות העולם (יבלע לתוכו את משרד התפוצות והמשרד לשיתוף פעולה אזורי).
משרד האוצר: יתמקד בניהול קופת המדינה, קביעת מדיניות המיסוי, פיקוח על שוק ההון וניהול תקציב המדינה.
משרד המשפטים: יהיה אמון על הייעוץ המשפטי לממשלה, מערכת בתי המשפט, הטאבו וזכויות האזרח.
משרד הפנים וביטחון המולדת: אשכול על ענק שתפקידו לנהל את הסדר הציבורי ואת הרשויות המקומיות (יבלע לתוכו את משרד הפנים, המשרד לביטחון לאומי ומשרד ההתיישבות).
משרד הכלכלה: ירכז את כלל הכלים הממשלתיים לעידוד המגזר העסקי, יזמות ושילוב בתעסוקה (יבלע לתוכו את משרד הכלכלה, משרד העבודה, משרד החקלאות ומשרד התיירות).
משרד החינוך: יהיה אחראי על פיתוח ההון האנושי מגיל לידה ועד לאקדמיה ולמחקר (יבלע לתוכו את משרד התרבות והספורט ומשרד המדע והטכנולוגיה).
משרד הבריאות: יתמקד באופן בלעדי בבריאות הציבור וניהול מערכת הרפואה.
משרד הרווחה: ירכז את כל רשתות הביטחון הסוציאלי של המדינה עבור האזרח, העולה והקהילה (יבלע לתוכו את משרד העלייה והקליטה, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה ומשרד הנגב והגליל).
משרד התשתיות: משרד על שיהיה אחראי על כל תשתיות הזרימה במדינה: כבישים, רכבות, חשמל, מים, תקשורת וסיבים אופטיים (יבלע לתוכו את משרד התחבורה, משרד האנרגיה והמים, משרד הבינוי והשיכון, המשרד להגנת הסביבה ומשרד התקשורת).
משרד הדתות: ירכז את כלל שירותי הדת והמורשת במדינה (יבלע לתוכו את משרד ירושלים, משרד המסורת ומשרד המורשת).
המבנה הזה אינו תורה מסיני והוא פתוח כמובן לשינויים והתאמות, אך העיקרון המנחה חייב להיות אחד: צמצום דרסטי של משרדי הממשלה.
חשוב להדגיש, גם במקרים שבהם ניאלץ למנות שרים נוספים בתוך משרד קיים, חובה לייצר עבורם גזרות אחריות מוגדרות וברורות מראש, פן נמצא את עצמנו מייבאים את מלחמות האגו והסמכויות אל תוך המשרד פנימה.
בנוסף, כפי שכבר כתבתי בטוריי בעבר, צעד משלים והכרחי לעצירת האינפלציה השלטונית הזו הוא הקשחתו של החוק הנורווגי על מנת לשכנע חברי כנסת לא להתמנות לשרים.
הגיע הזמן שנשאיל מחברנו הטוב ומדליק המשואה, חבייר מיילי, את המסור שלו, ונתחיל לקצץ במספר משרדי הממשלה. רק כך נשים סוף לבזבוז המשווע של כספי המיסים, נצמצם את מוקדי השחיתות, ובעיקר, נאפשר סוף סוף קידום של סוגיות הליבה הבוערות שבאמת דורשות טיפול.
ולממשלת ישראל הבאה אומר זאת: אם אתם צריכים עזרה בבניית ממשלה רזה ויעילה, אני מציע בזאת את שירותיי כ"שר לצמצום משרדי ממשלה". אני מבטיח להתפטר מיד עם השלמת המשימה.
אחרי הכל, אם אנחנו באמת רוצים להעיר רפורמות לחיים, אנחנו חייבים קודם כל לקבור כמה משרדי ממשלה.