בגיל 23, אכול שנאה עצמית ומרירות, אחרי שנטש את דתו והפך לדוגמה הראשונה של אוטואנטישמי, התאבד הפילוסוף היהודי-אוסטרי אוטו וייניגר בעיר מולדתו, וינה.
וייניגר לא היה האוטואנטישמי הראשון, ואפילו לא המפורסם שבהם (קרל מרקס, למשל, עשוי לקחת את הבכורה בקלות), אבל הוא דוגמה מובהקת לתופעה.
יש משהו מפחיד קצת כשמנסים לרדת לשורשי האוטואנטישמיות של תחילה המאה ה-20. רוב הדמויות שלקו בה, לא שנאו את אחיהם היהודים המשכילים, אלו שהמירו דת לצורך השתלבות באקדמיה הפרוסית או האוסטרית או אפילו אלו ששילבו תורה עם דרך ארץ. רובם פיתחו שנאה עזה דווקא ל'אוסט יודן', יהודי מזרח אירופה, השמרנים יותר והאורתודוקסים יותר, שנראו בעיניהם מיושנים, דוחים, שנואים.
נפתלי בנט אולי לא המיר את דתו, גם אם הוא גילה פתאום בעשור השישי לחייו את האור הליברלי והחליף פחות או יותר את כל אמונותיו הפומביות. אבל בכל מה שנוגע לשנאת ה'אוסט יודן' של זמננו, כמעט ואין מי שמתעלה עליו. אפילו ליברמן ולפיד, שיודעים דבר או שניים על הסתה נגד הציבור החרדי, ניצבים משתאים לנוכח התופעה.
קחו לדוגמה את בליץ הראיונות של המועמד מטעם עצמו לראשות הממשלה מהיממה האחרונה. המראיינת יכולה לשאול אותו על הזיגזג הבוטה בדעותיו והכיצד יוכל בוחר לתת בו אמון, לבנט בתגובה ייקח עשרים שניות כדי לתמרן את הנושא ולחבוט בחרדים (כמעט מיותר לציין, מבלי לענות לשאלה שנשאל). כשהוא יישאל על כל נושא אחר, במה אתה ימני, האם תשב עם ערבים או מה מזג האוויר בחוץ, הוא תמיד ימצא את הדרך למשפטים שהם אנטישמיים על מלא מלא ("ההשתמטות הורגת את החיילים שלנו", כי ידוע שאם יתגייסו חרדים הם ימותו פחות, או שהמוות שלהם לא מעניין) או לאזכור חוזר ונשנה של גולדקנופף.
אל תטעו, בנט לא מקפיד להזכיר את גולדקנופף בדוקא בגלל שהאחרון נמצא במקום הראשון ברשימת אגודת ישראל, אלא משום שהוא יודע איזה אנטגוניזם מחולל שמו של הנציג הגוראי בכנסת. העובדה שגולדקנופף מבודד כרגע אפילו בתוך מפלגתו שלו, שלא לדבר על אפס השפעה שיש לו על הקואליציה והממשלה, לא מפריעה למסית הלאומי לכלול אותו שוב ושוב בנשימה אחת עם נתניהו וסמוטריץ', כמי שכביכול מנהלים לנו כרגע את החיים.
אפשר וגם רצוי לנהל דיון על סוגיית גיוס חרדים, אפשר גם להתווכח על הפתרונות האפשריים, ואפשר גם לבקר את הציבור החרדי וגם לבוא אליו בטענות. זה בסדר גמור וגם מובן. זה פחות בסדר כשזה מגיע מפוליטיקאי רופס באמצע קאמבק כושל, כשהוא עצמו אמר בעבר (כולל בראיון לכותב השורות) שהעליהום התקשורתי על החרדים בנושא מוביל רק לנזקים ולצמצום הגיוס לצבא ופוגע בסיכוי ההשתלבות העתידי. אבל היי, אז זה לא היה בנט שנואש להשיג מנדטים ממצביעי השמאל-מרכז.
זה גם פחות לגיטימי כשברור לכולם שאותו בנט מתכוון לשבת בלי שום בושה עם המפלגות הערביות או להישען על תמיכתן. בפעם האחרונה שבדקתי, אחוז הגיוס לצבא בקרב מצביעי אחמד טיבי לא עולה על זה של מצביעי גולדקנופף. גם לא זכור לי מתי בנט גינה את תופעת הסרבנות בימיה הקשים. אבל הסרבנים והערבים הם לא חרדים, ומתקפה עליהם, כנראה, לא מביאה מנדטים.
אפשר להניח שמרבית תומכיו בעבר כבר התפכחו מהאיש, מהקיטוב והשנאה שהוא מפיץ. בכל זאת, אם אתם מכירים מישהו שבתמימותו עדיין משוכנע שבנט יספק כאן איזה ריפוי לאומי, שהוא האיש הנכון לתפקיד הכי רגיש, הכי מורכב והכי עדין במדינת ישראל, תזכירו לו את אוטו וייניגר, האיש שמרוב שנאה לאחיו היהודים, היה אחראי בעקיפין גם לפיתוחן של תורות גזע אנטישמיות ששימשו את הנאצים כמה עשורים לאחר מותו. כי ככה זה כשאתה מומר, אתה צריך להיות יותר קיצוני מכולם. ככה זה גם כשאתה מומר פוליטי, אתה צריך להיות יותר שמאל מהשמאל, יותר לפיד מלפיד, יותר יאיר גולן מגולן עצמו.