הבוקר, כשאני ואלפי לוחמים נוספים פתחנו את חשבון הבנק, קיבלנו תזכורת מוחשית לכך שיש מי שרואה אותנו.
המענקים השנתיים שנכנסו היום, בסך אלפי שקלים לכל מילואימניק, הם לא סתם עוד שורה בדף החשבון - הם אמירה ערכית וחד-משמעית שהמדינה מעריכה אותנו.
וכן, בהחלט מותר להגיד תודה, כי ככה בדיוק אנחנו צריכים לתגמל נבחרי ציבור שמקבלים החלטות נכונות ומקדמים את מדינת ישראל.
בדרך כלל, מפרגנים לסמוטריץ' על מהפכת ההתיישבות ביהודה ושומרון. רבים מייחסים לו את השינוי ההיסטורי הזה כצעד המשמעותי ביותר שהוא הוביל בקדנציה, ואין ספק שמדובר בהישג אדיר. אבל אולי זה קורה בגלל שאנחנו נוטים להימשך באופן טבעי לנושאים "בוערים" שהתקשורת אוהבת להתעסק בהם ללא הפסקה.
אבל האמת היא שלא פחות מכך, צריך להבין שלהחזיק את כלכלת ישראל במשך שלוש שנים, באופן כזה שמאפשר לנהל מלחמה ארוכה ומורכבת כל כך, זה אחד מהמפעלים הגדולים והחשובים ביותר שלו. לנהל תקציב מדינה תחת אש, לשמור על יציבות ולאפשר למדינה לתפקד - זהו הישג לאומי שקט אבל עצום. וחלק משמעותי ומהותי בתוך המפעל הכלכלי הזה הוא ההצלחה וההתעקשות להמשיך ולתגמל את אנשי המילואים בעשרות מיליארדים.
בתור סמג"ד בחי"ר שרואה את האנשים שלו נותנים את הנשמה חודש אחרי חודש, אני יודע שהמענקים האלו הם חמצן למשפחות והכרה בנטל העצום שמונח על כתפי המשרתים. לאורך כל המלחמה האחרונה, למרות הלחצים הכלכליים האדירים והצורך הבלתי פוסק בקיצוצים רוחביים, שר האוצר עמד כחומה בצורה והתעקש שהמילואימניקים יהיו הראשונים לקבל.
ההתעקשות הזו תורגמה היום למעשים: מענקים כספיים נדיבים, תגמולים על שירות ממושך, שוברי נופש להפוגה וסל רחב של טיפולים וסיוע למשפחות. זוהי מעטפת שלמה שמוכיחה שהמדינה לא לוקחת אותנו כמובן מאליו.
תימרוץ ותמיכה במילואימניקים זו לא הוצאה; זו השקעה בציבור הכי איכותי, יוזם וציוני שיש לנו.
ההחלטה לתעדף את המילואימניקים על פני אינטרסים אחרים היא מנהיגות אמיתית, והיא זו שבונה את החוסן הלאומי שלנו לאורך זמן.
כשאנחנו רואים את התמיכה הזו מגיעה אלינו הביתה, אנחנו מבינים שיש בממשלה מישהו שרואה אותנו. אנחנו מגיעים כדי להגן על המדינה עם מענקים או בלעדיהם, אבל אתה הוכחת שמי שנותן למדינה- המדינה עומדת מאחוריו.
בצלאל, שר המילואימניקים, תודה!
הכותב הוא סמג"ד במילואים