יש לנו רמטכ"ל מצוין, אך נדמה שהוא סובל מ"צינון" קל. צה"ל רושם הישגים כבירים בכל החזיתות, אלא שהניצחון הטקטי טרם תורגם להכרעה אסטרטגית.
דבריו של הרמטכ"ל בכנס הפיקוד הבכיר - בגנות הפאטצ'ים המציגים את בית המקדש, ואמירתו הנחרצת על המשך שילובן של נשים ביחידות הקרביות בשם השוויון - הם סימפטום לאותו "צינון".
זהו הלך רוח פרוגרסיבי שפשה בשדרות הפיקוד הבכיר המאיים לטשטש את המטרה.
אדוני הרמטכ"ל, חשוב להזכיר את העובדות ההיסטוריות: בית המקדש אינו סמל פוליטי, אלא הלב הפועם של האומה מזה 3,000 שנה. מאז שרכש דוד המלך את גורן ארוונה היבוסי, עמדו שם המקדשים שהיוו את המרכז הלאומי והרוחני הבלעדי שלנו, מאות שנים לפני שהנצרות או האיסלאם באו לעולם.
בבית המקדש שלנו שרתה שכינה והוא עתיד להיות בית תפילה לכל העמים, מהמקדש שלנו יוצאת בשורת שלום ואחווה, לא מלחמה.
עליו חלמו אבותיך ואבותיי כששפתיהם רעדו בתפילת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". המציאות הנוכחית על ההר היא זמנית; המבנים הלא חוקיים הניצבים שם היום, שנבנו על חורבות מקדשנו, משמשים כיום מוקד להסתה הקוראת להכחדתנו.
משם לא יוצא קול של שלום, אלא של הסתה ומלחמה.
במקביל, הניסיון לכפות ערכי שוויון אזרחיים על המערכת הצבאית באמצעות שילוב נשים ביחידות קצה, מתעלם מהייעוד המרכזי של צה"ל: ניצחון במלחמה. במקום להכיר בכך שערכי השוויון המודרניים אינם עולים תמיד בקנה אחד עם עוצמתו המבצעית של הצבא ועם נתונים המראים את הפגיעה ביכולות הלחימה, בוחר הפיקוד הבכיר לאמץ תפיסות עולם חיצוניות שעבר זמנן( אמריקה מתחילה כבר להיגמל מהן)
צבא אינו מעבדה לתיקון חברתי, אלא כוח שנועד להכריע אויב.
החשש הפיקודי אינו צריך להיות מ"פאטצ'" של לוחם המחובר לשורשיו, אלא מהמוסר המזויף של הפוליטיקלי-קורקט. השיח המודרני החליף את האידאות הגדולות ואת ההבחנה בין טוב לרע ב"שיח זכויות" אמורפי - אותו שיח שאפשר לצמיחת הטרור הרצחני סביבנו. מוסר שמצמיח טרור, אינו מוסר.
דווקא חיזוק הזיקה למקדש, לזהות היהודית וליניקה ממוסר התורה, הוא המפתח לרוח לחימה ולשלום אמת.
הגיעה העת להחלים מהצינון הפרוגרסיבי, לחדול מהעיסוק באג'נדות חברתיות מחלישות, ולחזור לערכי היסוד: זהות, אמונה והכרעה..