מתן פינגרהוט, תושב אלון שבות ואחיו של אלעד הי"ד שנהרג מירי הנ"ט של ארגון הטרור הלבנוני, שוחח עם ערוץ 7 והתייחס לכנס "מעבר לגדר" של ארגון "בעד התיישבות - נגד אלימות" שהתקיים באלון שבות.
פינגרהוט הציג ביקורת חריפה על קולות שלדבריו מבקשים לחזור למציאות שקדמה ל-7 באוקטובר. הוא תיאר בשיחה את נקודת מבטו מתוך סביבת מגוריו, הסמוכה לשטחים פתוחים בין יישובים. מדובר במרחבים שבהם התרחש במשך שנים תהליך מתמשך של עיבוד חקלאי בידי ערבים מכפרי הסביבה.
"הייתה מלחמה שקטה על הקרקע", כאשר ההתיישבות התמקדה בפיתוח פנימי של היישובים. במקביל, "לאט לאט הלכו והשתלטו על השטחים הפתוחים", עד למצב שבו חקלאות מגיעה סמוך לגדרות היישובים.
הוא טען כי במשך שנים התרגלו תושבים לנוכחות קבועה של חקלאים ופועלים סמוך לבתיהם. "הורגלנו אט־אט שכל שטח פתוח בין היישובים הוא שטח חקלאי ערבי", מבלי לבחון לעומק את הבעלות על הקרקע או את המשמעויות הביטחוניות.
בהתייחסו לאירועי 7 באוקטובר, אמר כי מדובר בנקודת מפנה. "אנחנו הבנו שההרגל הזה מסוכן", ציין, והוסיף כי נוצר מצב שבו גורמים חיצוניים נחשפים למידע רגיש על חיי התושבים.
"הערבי שמעבד את השדה ליד הבית שלי יודע הכול. הוא יודע מתי אני יוצא, מתי אשתי לבד בבית, מי קצין ומי עם נשק". מציאות זו לא זכתה בעבר להתייחסות מספקת.
פינגרהוט תיאר כי בתחילת המלחמה נאכפה הרחקה מוחלטת של ערבים מהיישובים, כאשר בהמשך חלה הקלה הדרגתית. "ערבים יכולים להתקרב 500 מטר, אחר כך 300 מטר, ובסוף גם 150 מטר".
התהליך הזה עורר חשש בקרב תושבים. "אמרנו לעצמנו שזה לא יכול לחזור", ציין, והדגיש כי קבוצת תושבים החליטה לפעול באמצעים חוקיים כדי למנוע התקרבות כזו בעתיד.
"אנחנו לא נאפשר את זה", אמר, "לא באלימות ולא בכוח, אבל בכל הכלים החוקיים והלגיטימיים". התושבים פונים לצבא ולרשויות ומבקשים למנוע חזרה למציאות הקודמת. בהמשך דבריו התייחס פינגרהוט למרקם החיים בגוש עציון, אותו תיאר כקהילתי וקרוב. הקרבה בין היישובים יצרה תחושת ביטחון, אך גם הביאה להתעלמות מהתהליכים שהתרחשו סביבם.
לאורך השנים התקיימו קשרים בין תושבים יהודים לערבים, לרבות קשרים כלכליים וחברתיים. "אנשים פיתחו איתם קשרים טובים", אמר, וציין כי אף הוקמו מסגרות של מפגשים וקידום דו־קיום. עם זאת, תפיסה זו השתנתה לאחר המלחמה. "האמונה הזאת התנפצה", אמר, והוסיף כי לשיטתו אין להפריד בין גורמים שונים באוכלוסייה.
האח השכול מתח ביקורת על תושבים הפועלים, להשבת חקלאים ערבים לשטחים סמוכים ליישובים. הוא טען כי ישנם מקרים של פנייה לרשויות ואף הגשת עתירות.
"יש אנשים שפועלים בשם הציבור בלי הסכמה", אמר, והדגיש כי לדעתו מדובר במהלך שאינו מייצג את כלל התושבים. אין מניעה לקשרים אישיים, אך לא לפעולה ציבורית בניגוד לשיקולי ביטחון. בהמשך התייחס לשיח הציבורי סביב אלימות מתיישבים ונערי גבעות. הוא נחשף למכתבים ולכנסים הקוראים לגינוי התופעה, והוא סבור כי מדובר בגישה לא מאוזנת.
"זו לא תופעה חדשה", אמר, והוסיף כי מדובר בקבוצה מצומצמת. יש לטפל בבעיה, אך "הטיפול צריך להיות חינוכי ולא מלחמה נגד ילדים".
הוא הדגיש כי אין לראות בנערים אויבים. "אסור לשלוח על ילד בן 14 כוחות ביטחון", אמר, והוסיף כי מדובר בבעיה חברתית שדורשת מענה מצד אנשי חינוך. עם זאת, ציין כי הוא מבין את המורכבות ואת קיומן של תופעות בעייתיות. יש צורך לטפל בהן, אך תוך הבחנה בין טיפול נקודתי לבין יצירת דה־לגיטימציה רחבה.
לדבריו, השיח הציבורי הנוכחי עלול להוביל לדה־לגיטימציה של ציבור שלם. "ככה מתחילה הסתה", כאשר מקרים נקודתיים מוצגים כהכללה רחבה.
"אני לא יכול לשתוק על הדבר הזה", אמר, והדגיש כי מבחינתו מדובר בסוגיה עקרונית הנוגעת לביטחון התושבים ולעתיד ההתיישבות. הוא מדגיש כי למרות המחלוקות, הדיון הציבורי חשוב. הוא הביע תקווה כי מתוך המחלוקת תתאפשר בחינה מחודשת של הדרך, וכי התושבים יגבשו עמדה ברורה ביחס למציאות המשתנה.