התמונות שיוצאות מאירוע הליכודיאדה טורדות את הנפש. יש מי שאומר ש"ככה זה" - כוח פוליטי בנוי על ההמון והמוניות כרוכה בקשרים חברתיים וכדי שזה יקרה, מוכנים ללכת למקומות שבדרך הטבע לא היו הולכים אליהם.
איך ברדוגו אוהב לומר? "הכל אישי, הכל פוליטי". לכאורה נדמה שככל שהקשר יהיה אישי יותר וככל שפוליטיקאים "יתערבבו" יותר, ויתעניינו בבני אדם כפי שהם, כך יקבלו יותר תשומת לב ובהמשך יותר כוח וקידום בסולם הפוליטי.
מנסה לדמיין את מנחם בגין או שמיר ז"ל בסיטואציות כאלה, אבל לא מצליח.
אחרי כמה שיחות עם אנשי ליכוד בכירים, אני משוכנע כעת שזו טעות.
אני מכיר לא מעט אנשי ליכוד. אלו אנשים בעלי זיקה עמוקה למסורת. הם אנשים שחשים שיש במדינת ישראל משהו שגבוה מהם ולכן הם כל כך מסורים לה. כאשר נציגי ציבור מתעסקים ב"להיראות" באופנים כל כך מביכים, הם משתתפים, אבל חשים בתוך תוכם בושה.
"זה מי שאנחנו? באנו לכאן להשתתף בפולחן אישיות של אדם כזה או אחר?" ובכלל כשהם שומעים הצהרות ערכיות שמסוכמות במשפטים קליטים או בחרוזים, הם מרגישים העמדת פנים. מישהו לובש חליפה יפה כדי שישימו אליו לב, אבל מתחת; באמת של החיים - יש משהו שסותר לגמרי את הנראות היפה.
הליכוד הוא תנועת העם ויש על בוחרי הליכוד אחריות מיוחדת. הרעיון שבוחרים אנשים כי הם נחמדים, עוברים מסך, מפנקים או משתתפים בבר מצוות שלנו, מייצר שכבת מנהיגות ברמה נמוכה. העם היהודי חי על רעיונות גדולים. בלעדיהם לא היה מגיע לפה ובונה את ארצו. כאשר הימין עומד למאבק אל מול כוחות משמאל חזקים ועוצמתיים, הוא חייב להעמיד אנשים שיש בהם עומק.
פוליטיקאים מנסים להציג 'עשיה'. אבל מעשים שאינם מבטאים תפיסות עולם מגובשות ומנומקות; כאלו שבאות מעומק הנשמה ולא מקריאת כותרות עיתונים, אינם מספקים. אנחנו מבקשים כמובן מעשים. אבל מעשים רציניים ולא כאלו שנתפרים בחופזה לכבוד הפריימריז, בקמפיינים יקרים על חשבון הציבור. לא "מעשים בחליפה" שנועדו להרשים אותנו, אלא כאלו שמביאים לידי ביטוי חשיבה שנובעת מהגות ולוקחת בחשבון את המורכבות של המצבים בהם אנחנו מצויים.
כאשר אנשים באים אל הזירה הציבורית ואין להם משהו רציני לומר על החיים, הם הופכים לעבדים. במקום להוביל ציבור אל שינויי עומק שהמדינה זקוקה להם, הם מתעסקים במופעים מביכים שמביאים אליהם את המצלמות.
יש לנו חלק בזה. אם אנחנו מתגמלים את המפורסמים השקריים, אנחנו דוחפים את כולם בלית ברירה אל צורת הפרסום הזו. אל המעשים הריקים שמיצרים רושם אבל לא משנים באמת דבר.
העם הזה עבר יסורים קשים בשנים האלו. הוא מבקש שינויי יסוד במערכות החיים שלו אבל לא פחות מכך הוא מבקש נציגי ציבור שמשקפים את הגדולה שלו. כשהוא רואה נציגי ציבור שמשתטים כדי לקבל תשומת לב, הוא חש דקירה בליבו. הוא יודע שהם עסוקים בעצמם ואילו הוא מבקש מנהיגים שיעסקו בעמם.
למעלה מ 150,000 איש מחזיקים בידיהם את האחריות לעיצוב הרשימה הבאה של הליכוד. חלק גדול מהם לכוד בכל מיני דילים שנועדו לשמור על אינטרסים של מגדלי ביצים או של חברות כלכליות אחרות. אלו לא יכולים להחזיק מדינה. אולי לשמור על מחירי הביצים.
אנחנו לקראת פרישתו של נתניהו, שיהיה בריא וחזק עד 120. נעבוד קשה שהוא ייבחר ונתמוך אותו ככל שנוכל, אבל אחריותנו המשותפת היא לשאול מי יהיה פה ביום שאחריו? אם לא נתעורר, נמצא את עצמנו חלילה וחס עם אחמד טיבי כשר הפנים.