מפת המנדטים של הציונות הדתית מודל 2026 היא כבר לא מה שהכרנו. אם ב-2022 ראינו ריצה מאוחדת וחסרת תקדים של 12 מנדטים תחת מותג מגזרי אחד, הרי שכיום הציבור הסרוג מפוצל יותר מתמיד.
בדומה לתיאור במקורות כי היהודים מפוזרים ומפורדים בין העמים, ניתן לומר כי יותר מתמיד, הכיפות הסרוגות מפוזרים בין שלל המפלגות הציוניות בכל הקשת הפוליטית. הציבור שדימם בשדות הקרב עבור המדינה במלחמה האחרונה, מדמם כעת מנדטים לכיוונים מנוגדים, ונמצא בעיצומו של חשבון נפש פוליטי עמוק שעתיד לעצב את דמותו לשנים קדימה.
כניסתו של נפתלי בנט מחדש למגרש, לצד כ-300 אלף מצביעים חדשים וצעירים, טרפה את הקלפים והפכה את המגזר לזירה הבוערת ביותר במערכת הבחירות וכעת הדיווחים על איחוד של ליברמן ואייזנקוט עלול שוב לטלטל את המגזר.
הנתונים מספרים סיפור של התפרקות-הזרם הממלכתי ליברלי, זה שמרגיש שהמילואים הם הבית השני שלו, נדד בהמוניו לבנט עם תחילת הדיווחים על הקאמבק אך מאז החבירה שלו לפיד שוב נמצא במאבק פנימי, עם תחושת ההומלס שמייחל להפתעה, בין אם פנים מגזרי ובין אם הקמת מפלגת ימין חדשה.
מנגד, הצעירים והאגפים הניציים מוצאים בית אצל איתמר בן גביר, בעוד בצלאל סמוטריץ' נותר עם הגרעין התורני הקשה ונאבק על עצם קיומו הפוליטי מעל אחוז החסימה. אפילו הליכוד, הבית המסורתי של הימין, שואב אליו מנדטים סרוגים שמאסו במפלגות מגזריות קטנות. התוצאה היא מצב פרדוקסלי: למרות שהציבור הישראלי בכלל, והצעירים בפרט, הפכו לימניים ושמרנים יותר הרי שגוש הימין הנוכחי מתקשה להשיג הכרעה.
הקושי של הימין לנצח נובע מכך שהקול הסרוג כבר לא "שבוי" בגוש אחד. זה קורה בעיקר בזכות החלטתו של בנט לשבור את חומות הגושים ולדבר על "אחדות הציונים" מושג שתמיד פרט על מיתריו של הציבור הדתי ציוני על כל גווניו. המנדטים שזולגים לבנט לא נספרים אוטומטית בכיס של נתניהו, מה שמותיר את הקואליציה על סף ה-52 מנדטים בסקרים רבים. הפיצול האידיאולוגי סביב שאלת הגיוס, היחס לממלכתיות והתנהלות המלחמה יצר מצב שבו הימין הדמוגרפי הוא אולי הרוב, אך הימין הפוליטי הוא מיעוט מפוצל.
כדי שהימין ינצח, יש אדם אחד שיכול לשנות את המפה בשני מהלכים דרמטיים. הצעד הראשון והחיוני הוא כפיית איחוד טכני בין סמוטריץ' לבן גביר. כל ריצה נפרדת היא הימור מסוכן שעלול להוביל לאובדן של 5-4 מנדטים קריטיים שייזרקו לפח. שנית, על נתניהו לחדול מ"בלוני הניסוי" שלפני הבחירות ולהקים בפועל מפלגת ימין נוספת שתדע לאסוף את הקולות המתנדנדים ושתפרוט על האחדות, הממלכתיות וגם תדבר אל הציונות הדתית (כמו במערכת החינוך- החמ"ד). על נתניהו לפעול בכל הכוח בתקציבים ובעידוד הצבעה, כדי להבטיח ששום קול ימני לא ילך לאיבוד בדרך לקלפי.
אך מעבר לטקטיקה הפוליטית, המפץ הסרוג של 2026 הוא קריאת השכמה. המגזר שהתרגל להיות "הגשר" של החברה הישראלית, מוצא את עצמו היום כגשר שנסדק ליחידות נפרדות. אם ראש הממשלה ונציגים מהציונות הדתית שעומדים על הגדר לא יפעלו הם עלולים לגלות שהמגזר לא יהפוך למגזר "מפוזר ומפורד" אלא יהפוך של עד כדי אובדן רלוונטיות.
כמו במלחמה שהמגזר נמצא בחזית, בבחירות הללו, עליהם להבין שהם נלחמים לא רק על הגוש, הם נלחמים על היכולת שלהם להישאר משפחה אחת. אם לא ישכילו להתאחד סביב הממלכתיות והאמונות המשותפות, הם יתעוררו ביום שאחרי הבחירות ויגלו שהם אמנם נמצאים בכל מפלגה בכנסת, אבל איבדו את היכולת להוביל את המדינה בכלל ואת הטיפול בדברים 'הקטנים' הנוגעים לציבור בפרט.
הכותב הינו יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים פוליטיים בארץ ובעולם