ל"ג בעומר אמור להיות חג של אור, חג שמסמל את תורתו של רשב"י ואת כוחה של החבורה והקהילה.
אבל השנה, ברחובות שלנו מתפשטת אש ששורפת את מרקם החיים הבסיסי ביותר של כולנו. אש זרה. ההיסטוריה שלנו מלמדת כיצד אש של שנאת חינם הופכת מהר מאוד לאש שמחריבה עולמות. הדוגמאות רבות ובכל זאת נדמה שאנחנו מסרבים להפנים.
זוהי אותה אש שהתחילה בדיבור ובסופו של דבר הגיעה לשריפת האסמים בירושלים הנצורה על ידי הקנאים. כשיהודי ראה ביהודי אחר אויב מר יותר מהרומאי שבחוץ, הוא שרף את מקורות המחיה של עמו שלו והוביל במו ידיו לחורבן הבית השני. כשתלמידי רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה, הם הניחו את התשתית לאותה תודעה הרסנית שבה השאלה מי צודק קודמת לקיום המשותף.
המעבר ממילים ללהבות, ומשם לאלימות פיזית ופורעת חוק, הוא מהיר ומסוכן מאין כמותו. כשנערים חיים במציאות שבה רצח הוא אופציה וכשאנשים מרגישים שזכותם לפרוץ לביתו של עובד ציבור, לאיים על משפחתו ולנסות להטיל אימה בשם אידיאולוגיה כזו או אחרת, הם צועדים בדיוק על אותו נתיב שהוביל אותנו בעבר לגלות של אלפיים שנה. אם לא נתעורר בזמן, האש הזו לא תעצור בפתח הבית הפרטי, היא תכלה את היסודות המשותפים שלנו ותוביל, חלילה, לחורבן הריבונות השלישית. אנחנו שוכחים שהתשתית לקיום שלנו כאן היא לא רק עוצמה צבאית, אלא היכולת לחיות יחד תחת כללים משותפים ומתוך אמונה בכבוד האדם.
מקרי אלימות בין בני נוער, רצח ברחובות, חסימות כבישים, התפרעויות נטולות רסן, הם אולי אירועים שונים באופיים, אך הם יונקים מאותו שורש: שחיקת הערך של חיי אדם ושל סמכות החוק. רבי עקיבא, המורה הגדול של אותם תלמידים שנספו, הוא זה שטבע את הכלל: "ואהבת לרעך כמוך". כמה אירוני וכואב שדווקא תלמידיו נכשלו בדיוק בנקודה הזו. אנחנו יודעים את התורה כולה, אבל שוכחים את הבסיס המוסרי שלה.
ל"ג בעומר השנה חייב להיות יותר מחג של מדורות, הוא צריך להיות תמרור אזהרה שמזכיר לנו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד קורבנות של שנאת חינם ושל אלימות בלי שום סיבה. אנחנו נדרשים לשיקום של הממלכתיות וזה התפקיד שלנו כהורים ומורים להבהיר שאין מקום ללקיחת החוק לידיים ולכל סוג של אלימות בין אם מדובר באלימות פלילית ברחוב ובין אם בפריצה פראית למרחב הפרטי של נציגי החוק. תרבות הדיון שלנו חייבת לחזור ליסודות "הכבוד ההדדי" ובהכרה בזכות הקיום של האחר כחלק ממציאות החיים המשותפת.
זוהי שעת המבחן למנהיגות. רבנים, פוליטיקאים ואנשי חינוך חייבים להתייצב כחומה בצורה נגד כל גילוי של אלימות, ובמיוחד כזו שצומחת בתוך המחנה שלהם. אם לא נשכיל לכבות את האש כשהיא קטנה, המגפה ההיסטורית של תלמידי רבי עקיבא תמשיך להכות בנו כאן ועכשיו. הגיע הזמן לכבות את השנאה ולהדליק מחדש את האנושיות.
הכותב הוא רכז פיתוח תוכן ומנחה פדגוגי בארגון "יסודות" לחינוך, תורה ודמוקרטיה