לאחר הרצח המזעזע בפתח תקווה לא נותר בית שהחדשות לא הרעישו וזיעזעו בו את הביטחון האישי והבסיסי של כל הורה לילדים ובייחוד להורים לבני נוער.
גם הסרטון הקשה בו נצפו הנערים בעת המעשה הנפשע גרמה להדים רבים שהתייחסו לעובדה כי חבורת הנערים האלימה והפושעת לבשה לגופה ציצית שהתנופפו לכל עבר בעודם מכים ודוקרים למוות את ימנו בנימין זלקה ז"ל.
מעבר למחשבה הקיימת בציבור כי כל מי שלובש ציצית הוא בהכרח אדם דתי או מאמין, כיום בישראל ובייחוד לאחר השביעי באוקטובר רווחה מאוד התופעה של לבישת ציצית כפריט לבוש אופנתי או לחילופין כסמל סטטוס חברתי, שאינו בהכרח מעיד על האדם הלובש אותו שהוא אדם דתי ירא שמיים שמקפיד על מצווה קלה כבחמורה.
אך מעבר לזאת זאת ישנה משמעות נוספת שכדאי לתת עליה את הדעת והיא שאולי דווקא העובדה כי אותם בני נוער לבשו לגופם ציצית שאמורה לסמל על פי פשט התורה אות וסימן "לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵאלֹהֵיכֶֽם" (במדבר פרק טו פסוק מ)
אך הפרשנות הסובייקטיבית של אותם נערים הייתה שהציצית היא היא דווקא המאפשרת לעשות מעשים בלתי נתפסים ובלתי נסלחים ועדיין להיחשב אנשים מאמינים שמקיימים מצוות ורצויים במעשיהם על ידי הקב"ה.
תופעה זאת אינה קיימת רק בקרב בני הנוער ושותפים לה לעיתים גם רבנים רבים שמעודדים את אותם נערים לקבל עליהם מצוות מסויימות ולהתחזק כל אחד כפי יכולתו ורצונות. גם זמרים מפורסמים משלבים בשיריהם מסרים רבים שבהם ניתן להיות "דתי לפי דעתי" או ללבוש "חצאית יום בשבוע" כל אחד ככל העולה על רוחו מספק הגדרות אישות מאוד נרחבות שניתנות לפרשנות מאוד מרחיקת לכת.
ויתכן כי מאותה פרשנות רחבה אף עקומה נתפס אצל אותם בני נוער שהרגישו אהובים וקרובים לקב"ה כי הרשות נתונה להם ליטול את חייו של עלם צעיר ללא כל מחשבה וללא כל אחיזה הגיונית במציאות.
אז נכון שאת התופעה הזאת קשה להכליל וישנם בני נוער רבים שמגיעים מתוך לב טהור ונפש חפצה להתקרב לאמונה וקיום המצוות באופן כמה שיותר נרחב, עבורם הציצית או החצאית הם אקטים שמהווים אבן דרך חשובה באָאוּטִינְג (Outing) שלהם מתוך החילוניות ובחזרה לחיק היהדות ושמירת המצוות.
לצד זאת קשה להתעלם מהעובדה כי עדיין ישנו מיעוט שעצם לבישת הציצית משמשת באופן מודע או תת מודע כמעשה "שמחסן" אותם מפני טעויות, ועוד יותר מקנה להם את הרשות ליטול חיים ולגדוע את חייו של עלם צעיר כאילו היו אלוהים בעצמם.
חשוב להדהד את הזעזוע הציבורי ולצידו קולות רבנים רבים שידעו להוקיע ולצאת באופן חריף ונחרץ אל מול אותם אלו שמגיעים לשיעורי תורה, צועקים בקול רם סליחות ותחנונים בימים נוראים, אך רגעים ספורים לאחר מכן יוצאים לרחוב
ושולחים ידם בנפש האדם. ידוע ומפורסם הסיפור שמסופר על הרב צבי יהודה זצ"ל שכאשר בא אדם לישיבתו וביקש להניח תפילין הרצי"ה מנע זאת ממנו בנימוק כי עליו לרכוש בצורה הדרגתית וסדורה את האמונה וההלכה ורק לאחר מכן לעבור לעשייתן של המצוות. בטוחני שלא נעלמה מדעתו השקפתו של אביו מרן הרב קוק זצ"ל והוא ידע את נפשו העמוקה של דור הגאולה, ודווקא ההנהגה הזעירה הזאת היא זאת שהייתה נכונה ומטרתה הייתה למנוע את אותם קלקולים חמורים שלצערנו עלו לכותרות בימים האחרונים. כמובן שלא נכון להתנגד ולמנוע את אותם "חיזוקים" דתיים וכמובן שהם אינם הסיבה המכרעת לאותה התנהגות שפלה ותת חברתית, מטרת הדברים היא רק לנסות ולהאיר זוית השפעה אפשרית נוספת בקרב בני הנוער בישראל.
כולנו נושאים תפילה שיזכה דורנו ובני הנוער היקרים שלנו על מגוון האוכלוסיות והקהילות ללמוד ולא לשכוח את הלקח מהמעשה הנורא הזה, ולקבל עליהם עול מצוות לצד הקפדה יתרה על שמירת ערך החיים וכבוד הזולת בדיוק כפי שמנהיגה אותנו התורה והיהדות.
הכותב הוא עובד סוציאלי בעל וותק וניסיון רב בעבודה וטיפול בנוער והצעירים בסיכון.