הרבנית טלי דון יחיא, עושה באופן קבוע את הדרך ממושב הזורעים שבצפון לירושלים. כרבנית המושב ומי שעומדת כיום בראש מערך רבניות הקהילה תחת חסותו של הרב שמואל אליהו, היא מייצגת דור חדש של נשות רוח.
הסיפור של הרבנית דון יחיא מתחיל בבית של שליחות. "גדלתי לבית שיש בו שליחות לעולם", היא נזכרת, "בשולחן שבת שלנו תמיד היה חוזר בתשובה, עולה חדש או אדם בודד. גדלתי לשליחות כמשהו טבעי".
השאיפה הזו לחיים בעלי ערך מוסף הובילה אותה לחפש לחלוק את חייה עם בן תורה, מישהו שחייו סובבים סביב הקודש. במשך 15 שנים חי הזוג כמשפחת אברכים בשכונת קריית משה בירושלים, כשבעלה לומד בישיבת "מרכז הרב".
אלו היו שנים של בנייה פנימית עמוקה, שנים שבהן טלי הרגישה חלק מ"סיירת" רוחנית. "הרגשתי מאושרת. אני מתהלכת ברחוב ואומרת: אני חיה חיים של שליחות," היא משתפת בכנות. "נכון שאין לנו אוטו ולא נופש בחו"ל, אבל יש שליחות בללמוד תורה. ידעתי שזו שליחות שהוא יושב ולומד וגדל, ויום יבוא והוא יעשה עם זה דברים טובים".
האמונה הזו, שההשקעה בתורה היא המצע לכל השפעה עתידית, היא מסר שחשוב לה להעביר גם היום. "ככל שהוא יישב יותר, הוא ייתן בענק אחר כך. עם ישראל צריך את הסיירת הזאת. יש שייטת ויש מטכ"ל, אבל לומדי התורה הם גם סיירת ונותנים לעם ישראל לא פחות מאחרים".
המעבר למושב הזורעים היה המשך ישיר של אותן שנים. עבור טלי, התפקיד הוא זכות גדולה שמאפשרת לה להיות נוכחת ברגעים המשמעותיים ביותר של בני האדם. "זו היכולת לחייך ולשאול מה נשמע, להתהלך בגן השעשועים ולשמוע: 'אוי הרבנית, טוב שאני רואה אותך, בדיוק רציתי לשאול אותך שאלה'. להיות שם ברגעים שאף אחד לא יודע איך לנחם - מישהי שעברה הפלה, מישהו שמתמודד עם בן שיש לו בעיה נפשית, או ברגעים האחרונים של החיים".
פעילותה של הרבנית דון יחיא אינה עוצרת בגבולות המושב. כיום היא מרכזת כ-500 רבניות קהילה ברחבי הארץ, נשים שלדבריה הן לעיתים "שקופות" אך קריטיות לאיכות החיים הקהילתית. "הרבנית היא לא חלק מהחוזה," היא מסבירה את המורכבות, "ויש מנעד רחב. יש רבניות שמאפשרות לרב לצאת למה שהוא צריך - ורק על זה צריך לשים להן כתר על הראש. מה זה יום שישי בבית של רב? מה זה ערב פסח? זו מסירות נפש. ויש כאלו שמוכנות להיות כתובת למצוקה, להעביר שיעור או ליזום מיזמים לנשות הקהילה".
טלי מצביעה על תופעה מעניינת: רבות מהנשים הללו מסרבות להיקרא "רבנית". "רובן אומרות לי: 'אני לא רבנית', אבל הן עושות כל כך הרבה. הנשים בקהילה רוצות את החיוך שלהן, את המבט, את העצה. הן לא תמיד מקבלות מחיאות כפיים, הן עושות בשקט ובאהבה".
המסירות הזו מחלחלת גם לדור הבא. למרות האתגרים בלהיות "הבן של הרב", טלי מאמינה שהערכים נטבעים בהם עמוק. "הם תמיד יהיו משמעותיים בקהילה, הם תמיד יהיו אלה שנותנים. הם יונקים את השירות, את הנתינה ואת החיבור לאנשים ששונים מהם".
המלחמה האחרונה, לדבריה, הציפה צמא אדיר בציבור הישראלי. היא מתארת מציאות של נערים בתל אביב המגיעים מוקדם לבית הספר כדי להניח תפילין, ואנשים שאינם שומרי מצוות המתהלכים עם ציצית. "רואים במלחמה שהדבר שהכי משפיע זה הרוח", היא אומרת, "וצריך אנשים שהם יהיו הרוח המהלכת של התורה".
בעקבות הצמא הזה, איגוד רבני הקהילות, בהובלת הרב שמואל אליהו, מרחיב בימים אלו את פעילותו כדי להפוך למענה עבור הציבור הרחב. התוכניות העתידיות כוללות פיתוח "בתים יהודיים" ברחבי הארץ והנגשת תכנים תורניים במדיה וברשתות החברתיות.
"אנחנו רוצים שמי שיושב במיטה בלילה ומדפדף בטיקטוק או באינסטגרם, יוכל לראות רבנים ורבניות שמדברים איתו על החיים. הרב אליהו מבקש מאיתנו לייצר מצב בו הקהילה עצמה תהיה אור לקהילות שסביבה. זה מרגש לראות מה קורה עם עם ישראל ומה קורה עם הדור הזה, ותודה להשם שאנחנו חלק ממנו".