הדברים העוצמתיים של אמונה ואריאל בחופהצילום: אלכס מולגן; סטילס: אילן מגן

פחות משנתיים לאחר רצח ארוסה יהונתן דויטש הי"ד בפיגוע בבקעת הירדן, אמונה שוסהיים נישאה אמש (שני) לבחיר ליבה אריאל.

לפני שבירת הכוס ושירת 'אם אשכחך' נשאו השניים דברים מרגשים. אמונה פתחה ואמרה: "בעוד רגע נשיר כולנו יחד את השיר 'אם אשכחך', שמדבר על החובה לא לשכוח. לא לשכוח את ירושלים שעדיין אינה שלמה ואת בית המקדש שעדיין חרב. לא לשכוח את הדרך שעברנו, הקורבנות שהקרבנו ואת האנשים שאינם עוד איתנו. אנחנו מכוונים כאן לזיכרון של כאב, לאובדן ולחוסר שלמות. אבל באותה הנשימה, באותן המילים, אנחנו גם מחויבים לזכור את התקווה לחיים ולשלמות ולבנייה מחודשת. תקווה לארץ, עם ונצח ישראל. זהו זיכרון המורשת של גדולים וטובים מאיתנו".

היא הוסיפה "בכל יום שבו אנו ממשיכים לחיות חיי משמעות, ממשיכים בנתינה ובעשייה, שם טמון הכוח והניצחון שלנו, ניצחון של כל אחד ואחד מאיתנו. היום, אריאל, זה התור שלנו, לבנות עם והארץ. זהו יום של ניצחון פרטי ולאומי. הוא הניצחון שלך, ג'וני, הוא הניצחון שלי, הוא הניצחון שלך אריאל ושל שנינו יחד. לא לשווא חצבנו, כי מהאבנים האלה, מאבני הבית הזה שאני ואתה בונים כאן היום, מהן יבנה המקדש".

אריאל השיב לה "אז איך בונים מקדש? עם אבנים. אבל כאןן צריך אבנים קצת שונות. אבנים של רוח עשייה ונתינה, של שגרת חיים, של מעשים קטנים שהם גדולים שאנחנו מקיימים. כי מקדש שייבנה מיסודות כאלה, שום רוח לא תוכל להפיל.

כבר שנתיים וחצי שאני לוקח חלק במלחמה באויבינו יחד עם חברי. אבל בניית הבית, איתך כאן היום ממש ברגע זה, היא הצעד הכי משמעותי שלי במלחמה. כי היום את ואני אומרים להם שלא ניצחו אותנו. שאנחנו ממשיכים לחיות ולבנות בית בארץ היפה שלנו. היום אנחנו ניצחנו ועם ישראל ננצח".

"את נלחמת להגיע לרגע הזה - שהופך אותך ללוחמת הכי גיבורה שאני רואה. את ניצחת אותם. ג'וני, את, אני, המשפחות וכל הקרובים שלנו כאן, הכל נחצב בשביל הרגע הזה ממש. הרגע הזה בו אנו מניחים את אבן הפינה לבניין הבית. אבן של אהבה ונתינה. אני כל כך מאושר שאת שותפה שלי להקמת הבית. אז אמונה יקרה שלי, בואי נבנה מקדש".

אמונה ואריאל השתמשו בחתונה בכתובה ממיזם "כתובה באהבה" לזכרו של יהונתן הי"ד שבתחילתו מוטבעות מלים שאמר יהונתן במסיבת האירוסים של השניים לפני שנרצח. "האירועים הכבדים הם החלק הקל. מה שבסוף קונה ארץ, קונה מדינה, קונה עם, זה עוד משפחה, עוד בית ועוד מעשים קטנים שאנחנו מקיימים. שגרת חיים - זה מה שבסוף בונה ארץ".