אין תמונה שממחישה יותר את המדרון אליו גלשו חלק מהרבנים המובילים את ארגון צוהר, בניסיון להתחבב על "האחים הסוציולוגים" ממבואות קפלן, מפרץ ציוצי "האכזבה העמוקה" שהוחלפו ב"נגמ"ש הליברלי-דמוקרטי" בין יאיר גולן לרב אברהם סתיו, בנו של יו"ר הארגון.
זעמו של גולן התעורר בעקבות גילוי דעת שבו הצטרפו רבני צוהר לקריאת ראשי ישיבות ההסדר והמכינות הצבאיות, שקראו להימנע משילוב לוחמות ביחידות שדה מחשש לפגיעה בחיילים דתיים.
הניסוח שבו נקטו רבני צוהר היה מתפתל. עלה ממנו כי הבעיה העקרונית לתפיסתם, אינה קשורה לסרגל המאמצים השונה בין גבר לאישה, או להשלכות שילוב אינטימי בצוותי לחימה. בניסיון לרצות עולמות מנוגדים, הניסוח הוסט בקפידה אל ההתחשבות ב "חיילים הדתיים". לוליינות זו נועדה למנוע הצטיירות בחוגי השמאל כהתנגדות לשילוב לוחמות ביחידות שדה, ומנגד, לספק צורך מגזרי ליישר קו עם הישיבות והמכינות הדתיות.
מי שסיפק את ההוכחה הניצחת לחרדת הריצוי הזו היה הרב אברהם סתיו, שמיהר להקדים תרופה למכה. סתיו צייץ מחדש את ההודעה בתוספת כותרת מתנצלת המבהירה כי נכתבה "בלי מילה אחת נגד לוחמות", אולי בניסיון לשדר לשמאל הליברלי -קפלניסטי שארגון רבני צוהר לא שכח מה זה להיות נאור.
אך הניסוח המעורפל לא הועיל, גולן, כרבים אחרים בשמאל שיצאו במתקפה מכוערת נגד מי שרק אתמול היו מחמדם וחרגו לפתע מכללי הנאורות, צייץ כי הוא "מאוכזב עמוקות", בטענה שזוהי "כניעה לקנאות", והכשרת הדרת נשים מצד מי "שהתיימרו להיות קול מתון וליברלי". נראה שמבחינת גולן, תפקידם של רבני צוהר הוא לספק חותמת כשרות דתית לכל גחמה פרוגרסיבית, וכשהעזו למתוח קו אדום, גם אם חיוור ומהוסס, מזכיר להם גולן מי בעל הבית ומי הנתין. אכזבתו הפומבית ממחישה היכן ממוקם ארגון צוהר בתודעת השמאל.
תגובת המענה הכמעט מתנצלת שהעלה סתיו תחת הכותרת "אכזבה עמוקה מיאיר גולן כמי שמתיימר להיות קול ציוני דמוקרטי", מבקשת לחלות את פניו של "הציוני דמוקרט". סתיו ניסה להבהיר שצוהר לא יצאו נגד לוחמות קרביות, ואף מתגאה שהוא עצמו נלחם לצידן. האכזבה וההסבר הכמעט מתנצל, חושפים את עיוורונו של המאהב הנדחה.
סתיו מתאכזב ממי שמייצג את הקצה הרדיקלי והרעיל ביותר של קפלן. גולן של "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", האיש שזיהה בקרבנו תהליכים מגרמניה של שנות השלושים, הכשיר "אי התנדבות", הנהיג התקהלות סדומית על מספרת שרה נתניהו, ודיבר על הצורך "לחנך מחדש" את הציונות הדתית. סתיו חי באשליה ש"דיקטטור" פוליטי שכזה, מתיימר להיות "ציוני דמוקרט".
נראה ששורש הליקוי הוא סוציולוגי. הרצון של חלק מהרבנים המובילים את ארגון צוהר להיות מקובלים במועדון בו הם מזהים את ה-DNA הסוציולוגי שלהם. יתכן והמחיר הלא מודע לכך, הוא ניסיון נואש להתבדל מהמיינסטרים הדתי מסורתי העממי יותר, שבא לביטוי גם בהסתייגות מהרפורמה, והפעלת ביקורת המתמקדת במגזר הדתי ובמחנה הלאומי. תזכורת לכך קיבלנו במאמרו של קלמן ליבסקינד ב"מקור ראשון", בתגובה למאמרם של הרב דוד סתיו והרב יובל שרלו, כשהצביע על ההלקאה העצמית של חוגי צוהר המאשימים את ציבורם בכך ש"לא עשה מספיק" כדי להתחבב על שונאיו.
זוהי אשליה מסוכנת. בעוד הציונות הדתית והימין ממשיכים לראות באנשי השמאל "אחים", את שיח השמאל מכתיב קומץ רדיקלי המנהל מסע החרמה והדרה כלפי כל מה שאיננו הוא. בתוך מכונת ההדרה הזו, רבני צוהר אינם נתפסים כשותפים לחזון הליברלי, אלא במקרה הטוב כמאגר "אידיוטים שימושיים" שניתן להשתמש בהם לניגח, ולזרוק אותם בבוז ברגע שיעזו לחרוג מהשורה.
הכותב הוא עו"ד ממובילי תנועת "נקראים לדגל"