בפרק הארבעים וארבעה של ה'פיוטקאסט', פודקאסט הפיוט והמקאם של ערוץ 7, עומדים עוזיאל סבתו וחי קורקוס על ההבדלים שבין שלוש הצלעות מנוסח התפילה המרוקאי: המוזיקה המרוקאית, המוזיקה האנדלוסית וזו האלגי'ראית.
בתחילת הפרק מדגים קורקוס את 'נשמת כל חי' בנוסח העתיק ומסביר את תפקידו של החזן - כאשר בשונה מהנוסח הירושלמי, בנוסח המרוקאי שבעים וחמישה אחוזים מהתפילה מושרים בלחנים קבועים ומקום האלתור או הביטוי של 'הלבשות החוץ' הוא מצומצם.
בהמשך מספר קורקוס לסבתו מה צריך כדי להיות חזן מרוקאי - בין היתר קול חזק וגבוה, ועל היתרון בלהיות פייטן בנוסף לחזן - ההתאמה של קטעי ההלבשה למקאם התפילה. הוא גם מספר על רבי דוד בוזגלו שהיה מתאם עם המואזין את מקאם השבת קודם שהיה ניגש לתיבה.
אנקדוטה נוספת היא שירת ה'קסידות' - השירה שהייתה מחוברת ומולחנת 'על המקום' באירועים מלכותיים, 'שיר סיפור', ושהגיעה אל שירת הבקשות בדמות סיפור פרשת השבוע ללחני קסידות ידועים.
לקראת סוף הפרק מספר קורקוס על ההבדלים שבין מרכיבי הנוסח המרוקאי, על חזקת המוזיקה האלג'יראית בנעימת ההפטרה ברוב השנה ועל הנוסח שהחל לפני לפחות חמש מאות שנה ומושפע מלחנים ממרוקו ומפורטוגל. וגם - מה הוא שמע כשהתהלך ברחובות מרוקו? רמז, לא ממש מוזיקה 'אל-אנדלוסית'.
בסיום הפרק מדגים קורקוס שלושה לחנים - מרוקאי, אלג'יראי ואנדלוסי על אותן המילים, 'אל אדון' מתוך התפילה ומתרגם את שם המקאם 'ערק עג'אם' ל'זיעת העג'אם' - מקאם עג'אם שמתחיל בסול וגורם להזעת מבצעו, בשל גובה הסולם.
בפרק הבא והאחרון בסדרה הנוכחית עם קורקוס, ישוחח האחרון עם סבתו על המשקלים השונים במוזיקה האנדלוסית.