בישיבת הכותל התקיים ערב לימוד וזיכרון לציון שמונה שנים לפטירת הרב חיים ישעיהו הדרי זצ"ל, שבמהלכו נשא הרב טוביה ליפשיץ דברים לזכרו.
בדבריו תיאר כיצד הרב הדרי חי את מושג "ציפית לישועה" וראה במתרחש בירושלים ובעם ישראל קיום ממשי של דברי הנביאים.
הרב ליפשיץ סיפר כי בלילות תשעה באב, בדרכם לשיעור שהיה הרב הדרי מוסר בישיבה, היה הרב אוחז בידו ושואל, "תגיד לי, אתה רואה את כל עשרות אלפי האנשים שהולכים פה לכותל? מה הפשט שקראנו לפני כמה דקות באיכה, 'דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד'? איך זה יכול להיות דבר כזה? תראה מה שנעשה פה. תסתכל מה הולך פה".
עוד סיפר על אחד מימי חול המועד, אז ביקשו הרב הדרי והרבנית להגיע לתפילה בכותל, אך בשל העומס הרב והסגרים באזור לא הורשו להיכנס דרך שער יפו ונאלצו לחזור לנוף איילון. כאשר שאל אותו כיצד הדבר לא פגע בשמחת הרגל שלו, השיב הרב הדרי, "מה פתאום? זה פסוק מפורש ביחזקאל, 'כצאן ירושלים במועדיה'. אז הייתי צריך לנסוע עוד 40 דקות חזרה לנוף איילון. הנה זה מתקיים לעינינו, בזמנינו".
הרב ליפשיץ הביא דוגמה נוספת מתקופה מאוחרת יותר, כאשר הרב הדרי שהה בשיקום בהר הצופים והיה מרותק לכיסא גלגלים. במהלך אחד הימים סיפר הרב הדרי כי שאל אחות בבית החולים מדוע המקום נקרא "הדסה". כאשר השיבה שאינה יודעת, החל להסביר לה על הנרייטה סאלד ועל הקמת הארגון בערב תענית אסתר. הרב ליפשיץ סיפר כי האחות התקשתה להבין מדוע מטופל המאושפז בשיקום מתעניין דווקא בשאלת מקור שמו של בית החולים, בעוד הרב הדרי ראה בכך הזדמנות ללימוד ולהעמקה.
הרב ליפשיץ נזכר בביקור בו עסק הרב הדרי בשלומם של הרופאים והאחיות, וסיפר מה אמר בסעודת ליל שבת בבית החולים. לאחר מכן ביקש להראות לרב ליפשיץ דבר מה מיוחד, והשניים התקדמו במסדרונות עד לחלון גדול המשקיף לעבר הרי ירושלים. "הוא אומר לי, 'תשמע, זה ענתות ומשם ירמיהו הגיע, ועכשיו אני מבין פשט בספר של נוגה הראובני על הנבואות של ירמיהו בהשכם בבוקר כי כשעולים משם לירושלים'. הבנת דברי הנביאים בימיך'", סיפר.
בסיום דבריו אמר הרב ליפשיץ כי "חכמים לא כתבו 'קיווית לישועה' אלא 'ציפית לישועה'. לצפות זה להשקיע, לעבוד, לפעול ולעשות את הדברים כפי שצריך. מורנו ורבינו הרב הדרי היה מן 'המצפים ועושים'. לא לחינם זכה לכזו סייעתא דשמיא".