שלוש שנים לאחר פרוץ המלחמה הקשה ביותר שידעה המדינה, כשהחברה הישראלית עדיין מנסה לאסוף את השברים מהשסע שקדם לה, הרב יעקב מדן מבקש להציב מראה מול שני המחנות.
בשיחה פתוחה במסגרת הפודקאסט "חוקה רזה", פרויקט משותף של ערוץ 7 והמכון למדיניות העם היהודי, הוא פורש משנה סדורה של שותפות ופיוס, שמתחילה בהכרה עמוקה בכאב של הצד השני ומסתיימת בתפילה ל"סיעתא דשמיא" בתהליכי החקיקה.
במהלך השיחה מביע הרב מדן תמיכה ברעיון לקדם את מיזם ה'חוקה הרזה' ולמצוא את נקודות ההסכמה שיאפשרו לחברה הישראלית להתקדם יחד אל עבר תיקון ושיפור בכל המערכות.
הרב מדן, מהדמויות המשפיעות ביותר בעולם התורה הציוני-דתי, אינו זר למים העמוקים של הפוליטיקה והמשפט. כבר לפני שני עשורים הוא חבר לפרופסור רות גביזון ז"ל כדי לנסח אמנה חברתית שתגדיר את יחסי הדת והמדינה בישראל.
"כשביקשו ממני ללכת על האמנה הזאת, מבחינתי זה היה קורבן בלתי אפשרי", הוא נזכר. "הייתי צריך לעזוב את הישיבה כדי לעשות את זה. הרקע היה הצורך ליצור קשרים אחרי הנתק שנוצר עם עולם התורה בעקבות רצח רבין. היה חשש מהקמת מדינה 'ישראלית' שתחליף את המדינה היהודית. אמרתי אז ליוסי ביילין: 'אם אתם רוצים לעשות את זה, תלכו לקבל הכרה מחדש באו"ם, כי האו"ם הכיר במדינה יהודית'".
העבודה עם גביזון, שייצגה את הקוטב ההפוך ממנו, לימדה אותו שיעור לחיים בשותפות. "מצאתי אותה אומרת שהדבר החשוב לה ביותר בחיים הוא שהעם היהודי ימשיך להתקיים כעם יהודי. ידעתי שאם זה המצב, אנחנו נמצא את המכנה המשותף. זה לא היה פשוט, אבל מתברר שמוצאים".
למרות שהאמנה לא יושמה מעולם ברמה הלאומית בשל חוסר נכונות של פוליטיקאים לשלם מחיר, הרב מדן מסרב לראות בה כישלון. "עצם העובדה שניתן להגיע למכנה משותף בין שני קצוות כל כך רחוקים היא הישג תודעתי. הכאב הגדול שלי הוא שבהלוויה של רות היו פחות מ-40 איש. המחנה שלה הפנה לה גב".
כשהוא נדרש לנתח את הסכסוך החוקתי של שנת 2023, הרב מדן מזהה "נקודות עיוורון" קריטיות בימין. למרות שהוא מזדהה עמוקות עם הטענות נגד האקטיביזם השיפוטי והתחושה שקולו של הימין נרמס, הוא סבור שהדרך שנבחרה הייתה מוטעית. "הימין לא ראה את המפעל של איילת שקד כשרת משפטים, שאמרה: 'אל תהרסו את בית המשפט, בואו נאבק על השאלה מי יהיה בפנים'. אנחנו היום עובדים על הרס בית המשפט העליון, כשעוד מעט אמור להיות שם נשיא שהוא מתנחל, דתי, תלמיד חכם, ואנחנו שורפים לו את האסמים".
הביקורת העקרונית ביותר שלו על הימין נוגעת למהות השותפות. "השמאל הוא חלק מן המדינה. הוא שותף שלנו בכלכלה, במדע, בצבא. אנחנו חייבים לפנות מקום על המושב שהשמאל ישב שם, ולא שאנחנו נשתרע עם המעיל על הברכיים שלנו והשמאל יעמוד ויידחף. המטרה היא לא להכריע את השמאל, אלא להיות שותף איתו. ממשלת אוסלו נבנתה על טהרת השמאל והשאירה אותנו רמוסים בצד. אחד הדברים שהיינו צריכים ללמוד מזה - הוא לא לעשות את אותו דבר".
הרב מדן מזהה פער עצום בין המציאות המשתקפת בתקשורת ובפוליטיקה לבין מה שקורה בשטח, ובמיוחד בצבא. "בתקשורת יש תהום פעורה, אבל בצבא, אנשים הולכים יד ביד. הייתי לא מזמן ביום הולדת 80 למג"ד שלי ממלחמת יום הכיפורים, חילוני גמור. כולנו ישבנו שם בידידות גמורה ובחיבוקים. יש לי בן, אלישע, כמה חברים שלו מהשמאל מסרו את נשמתם עבורו. הפאניקה בשני המחנות היא מדאיגה, אבל היא לא הגורם המרכזי. מה שיש בחיבור הוא יותר חזק".
אחד הרגעים הטעונים בשיחה נרשם כשהרב מדן נשאל על הקיצוניות בתוך המחנה שלו. הוא התייחס בביטול להצעות קיצוניות, כמו זו של פרופסור משה-כהן אליה לפנות לממשל טראמפ להטיל סנקציות על שופטי עליון ויועמ"שים בישראל. "אני לא מעמיד כאן דגל אדום, אלא דגל שחור", הוא מצהיר בתקיפות. "הימין הכי עמוק מתגלה כסוג של שמאל עמוק. לפנות לאומות העולם כדי להתערב בעניינים פנימיים? זה בדיוק מה שעשה 'בצלם'. ברגע שהכלי הזה ינורמל, הוא יהפוך לחרב פיפיות".
לדבריו, הסוד להתמודדות עם השסע, הוא הסרת הפחד. "בואו נלבש משקפיים שמאליות לרגע. אני רואה שם המון פחד - והפחד מוליד שנאה. חלק מהעבודה שלנו צריך להיות להסיר את הפחד, להראות להם שאנחנו לא נושכים. אני לא מקרין איום, אני מקרין רצון לשתף פעולה. ברגע שהפחד יוסר, יהיה לנו יותר קל".
במבט קדימה לעבר הבחירות - הרב מדן מציין כי "המשימה של המחנה הלאומי היא לנצח בבחירות, כי אני חושש שממשלת שמאל לא תקשיב לנו. אבל כדי לנצח, צריך ללכת לקראת ציבור הימין-מרכז ולהכין תשתית אמיתית לכך, שלא נחזור לדרוס אחד את השני. לא ממשלת אוסלו שבה השמאל דורס את הימין, ולא הממשלה האחרונה שבה נוצר רושם שהימין דורס את השמאל. צריכים להכין תשתית משותפת, ואנשים רציניים צריכים לשבת יחד ולעשות את זה".
הוא מסכם בתקווה שדווקא המלחמה תייצר את התשתית הנדרשת לשינוי. "אני רואה את החיבוק המשותף בשטח, ויש לי תקווה גדולה שזה יתגבר על הקוטביות הפוליטית. אסור לנו להישאר נעולים מאחורי סוגר ובריח. הדרך היא להקשיב, להיזהר מהסיכונים, וללכת באומץ קדימה".